זיכוי מכתב אישום בעניין שימוש במבנה חקלאי למטרה עסקית

בית משפט השלום חדרה פ 004447/02
בפני כב' השופט מסארווה מוחמד תאריך: 21/02/2005
בעניין: מדינת ישראל -
הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז חיפה
ע"י ב"כ עו"ד א. גוטרמן המאשימה
- נ ג ד -
1 . וילומובסקי ישראל
ע"י ב"כ עו"ד גונן קסטנבאום

2 . אוליאל שלום-(נשפט)
הנאשמים

נוכחים: ב"כ המאשימה: עו"ד גוטרמן.
הנאשם 1: בעצמו
ב"כ הנאשם: עו"ד גונן קסטנבאום.

הכרעת דין
החלטתי לזכות את הנאשם מהאשמות המיוחסות לו בכתב האישום:
1. הנאשמים הועמדו לדין בגין שימוש במקרקעין ללא היתר בניגוד לתוספת הראשונה ובסטייה מתכנית, עבירה על הסעיפים 145, 156(א), 204(א) ו- (ג), 205, 208, 218, 219 ו- 221 לחוק התכנון והבנייה- התשכ"ה 1965, בכך שבמהלך שנת 2002, או סמוך לכך עשו הנאשמים שימוש במבנה חקלאי למטרה עסקית כנגריה, (להלן: "השימוש").

5129371
המדובר במבנה סככה הקיים על חלקה 1 בגוש 8801 במושב מאור, משק הידוע כמשק מספר 53 במאור (להלן:"המקרקעין").נ

2. במסגרת הסדר טיעון הודה הנאשם מספר 02, הורשע ודינו נגזר ביום 30/5/04.ב

הנאשם הראשון (להלן:"הנאשם") כפר בעובדות כתב האישום, ובישיבת יום 2/9/04 טען בא כוחו כי הנאשם הוא הבעלים של המשק, המשק הכולל דירת מגורים ובית אריזה, אותם השכיר בחוזה שכירות לנאשם השני, אשר, ללא ידיעתו, הפעיל בבית האריזה נגריה.ו

3. מטעם התביעה העיד עת/1 מר רון נסטל שבשעתו שימש כמפקח בנייה, אשר ערך סיור פיקוח ביום 26/6/02 במשק מספר 53 במושב מאור, ערך דו"ח פיקוח ת/1, צילם תמונות ת/2-ת/3, ערך גליון חקירת הנאשם 02, גליון חקירה שהוצג כת/4 ובאמצעותו הוגשו המוצגים ת/5 שהינה רשימת בעלי המשקים במושב מאור, רשימה הכוללת שמו של הנאשם, ות/6 תשריט המשק מספר 53 במושב, ונסח רישום המקרקעין נשוא כתב האישום ת/7, ילקוט הפרסומים בדבר הכרזת חלק מהגוש 8801 כקרקע חקלאית, הוגש וסומן ת/8.

הנאשם השכיר את המשק 53 לנאשם 02, עפ"י חוזה השכירות נ/3.

מעדותו של ע/ת/1 עולה, כי הוא לא הצליח לפגוש הנאשם חרף מאמציו, בתום חקירתו הנגדית העיד עד התביעה מר נסטל כי אינו יכול להצביע על נקודת זמן מסוימת שהנאשם ידע שבמקרקעין נשוא כתב האישום ובמשק 53, שהנאשם השכיר לנאשם השני, מתנהלת נגריה.נ

4. הנאשם טען בתום ראיות התביעה, כי אין הנאשם חייב להשיב על האשמה, וזאת לנוכח האמור בסעיף 158 לחסד"פ, הואיל והתביעה לא הביאה ראיות, ולו לכאורה, בדבר השימוש שנעשה במקרקעין, וכי על המקרקעין, לרבות בסככה ששימשה אותו בית אריזה, מתנהלת נגריה, ועל כן ביקש לזכות הנאשם.ב

ב"כ המאשימה ביקש לדחות הטענה, הואיל ועפ"י החלופות של סעיף 208 לחוק התכנון והבנייה, הנאשם הינו בעל המקרקעין- אחת החלופות הקושרת הנאשם למעשה העבירה, הנאשם הוא בעל המקרקעין שבהם התבצעה העבירה על הסעיף 204 לחוק התכנון והבנייה.ו

בהחלטת ביניים מיום 12/12/04, דחיתי בקשת הנאשם שלא להשיב לאשמה, וכך בחר הנאשם להעיד תחת אזהרה.נ

5. בעדותו של הנאשם בפני העיד כי הוא השכיר לנאשם 02 את כל המשק לתקופה של 50 חודשים מיום 25/5/99 ועד ליום 25/7/03 למטרת מגורים בלבד.ב
הנאשם העיד כי רק לאחר שקיבל כתב האישום ידע על קיום נגריה במשק שהשכיר לשוכר, וכי מאז עזב את מושב מאור עובד הוא בעבודות ניקוי בתים משותפים, עבודה המחייבת אותו לקום בשעה 03:00 לפנות בוקר, ולעבוד עד לשעה 20:00 בערב, בעבודותו הוא מנקה לובי של בתים משותפים ומעליות.ו
בתשובה לשאלת ב"כ המאשימה, באם שכן שלו אמר לו שלפתע פתאום צצה נגריה בחצר המשק שלו במאור, השיב כי "לא נאמר לי ולא נודע לי, וכי מעולם לא הוצב כל שלט בדבר השימוש הנעשה בסככה".נ
בתום חקירתו הנגדית העיד הנאשם כי כמעט ולא ביקר במשק שבמושב מאור, וכי במידה ועבר במקום לא ראה כי מתנהלת נגריה בסככה שבמשק.ב

6. סעיף 208 לחוק התכנון והבנייה, המונה את האחראים לעבודה ולשימוש הטעונים היתר קובע:
"208.ו
(א) בוצעה עבודה או השתמשו במקרקעין בנסיבות ובדרך שיש בהם עבירה לפי סעיף 204, ניתן להאשים בה אחד או יותר מאלה:

(3)בעל המקרקעין בשעת ביצוע העבירה.נ
(4) מי שהוחזק כבעלים של המקרקעין בשעת ביצוע העבירה.ב

(7) המשתמש בפועל במקרקעין".ו

המשתמש בפועל במקרקעין, עפ"י חוזה השכירות נ/3 הוא הנאשם השני, אשר הורשע על פי הודאתו, ודינו נגזר כאמור בעיסקת טיעון שהושגה בין ב"כ המאשימה לנאשם השני עצמו.נ
בעל המקרקעין בשעת ביצוע העבירה, הוא רשות הפיתוח וזאת כעולה מת/7 הוא נסח הרישום אשר הוגש בתיק.ב
הנאשם יכול להיות מי שהוחזק כבעלים של המקרקעין בשעת ביצוע העבירה.ו

סעיף 208 (ב) לחוק התכנון והבנייה – התשכ"ה-1965 קובע:
"208
(ב) נאשם אחד מן המפורטים בס"ק (א) בעבירה
לפי סעיף 204 תהא זו הגנה טובה אם יוכיח שניים אלה:
(1) העבירה נעברה שלא בידיעתו.נ
(2)הוא נקט בכל האמצעים הנאותים לקיום הוראות חוק זה והתקנות על פיו בכל הנוגע לעבודה הנדונה".ב

הנאשם העיד, ואני מקבל את עדותו כמהימנה עלי, כי הוא לא ידע על השימוש שנעשה בסככת בית האריזה כנגריה, וכי בשל מחלת בנו ומצוקה אליה נקלעה המשפחה, הוא עזב את ענף החקלאות, השכיר את המשק עוד לפני 10 שנים, ולדבריו היה שוכר קודם לפני הנאשם השני, עקר למגורים בעיר נתניה, וכי בעבודתו כמנקה בתי מדרגות ומעליות הוא היה מרותק לעבודתו משך כל שעות היום, עד מאוחר בערב וכי הוא כמעט ולא ביקר במשק המושכר לנאשם השני.ו

מעיון בתמונות אשר הוגשו ע"י מפקח הבנייה רון ניסטל ת/3 לא ניתן להבחין במהות העיסוק המתנהל בסככה, השוכר לא תלה שלט, והוא פעל בניגוד להוראות חוזה השכירות נ/3, ששכר את המושכר למטרת מגורים בלבד.

7. לנוכח האמור לעיל, אני קובע כי התביעה לא הרימה את נטל הוכחת האשמה המיוחסת לנאשם, ולנוכח כפירתו של הנאשם בעובדות כתב האישום אני מזכה אותו מן האשמה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום י"ב ב אדר א, תשס"ה (21 בפברואר 2005) במעמד הנוכחים.

מסארווה מוחמד, שופט




סיגל ר.
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה