בבית המשפט העליון
 

 

ע"א 2254/09
 

 

בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
 

 

 

המבקשים:


1. צ.נ. בנייני איכות בנתניה בע"מ
2. עזרא נחום
 

נ ג ד
 

 

 

המשיבים:


1. עו"ד גונן קסטנבאום, מנהל המיוחד של א.נ. אלקטריק מרקט בע"מ (בפירוק)

2. כונס הנכסים הרשמי
 

 

 

 

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי

בתל-אביב מיום 28.1.09 בבש"א 8153/09 על ידי כבוד השופטת ו' אלשייך
 

 

חוזים,הפרת הסכם רכישה

 


החלטה

 

 

 

1. ביום 28.1.09 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' סגנית הנשיא ו' אלשיך) העוסק במחלוקת שבין המשיב 1, הוא המנהל המיוחד של חב' א.נ. אלקטריק מרקט בע"מ (בפירוק) (להלן – המשיב או המנהל המיוחד) לבין המבקשת, שחתמה עמו על הסכם רכישה ולא עמדה בתשלום התמורה המוסכמת (להלן – החברה). המבקש 2 ערב לחובות החברה.

 

לחברה ניתנו אורכות מספר לתשלום, וחרף זאת, תמורת הרכישה לא שולמה במלואה, ושיקים שנמסרו למנהל המיוחד על חשבון המחיר חוללו בהעדר כיסוי מספיק בחשבון החברה.

 

 

2. המבקשים טענו בפני בית המשפט קמא כי הוטעו בכך שחתמו על הסכם הרכישה מתוך הנחה כי קיים מלאי רכישה בערך גבוה, כאשר בפועל, לדבריהם, המנהל המיוחד מכר חלקים מהמלאי במחירים נמוכים למקורבים טרם העברת החזקה בו לידיהם, והתוצאה היא כי ערכו של המלאי ירד באופן ניכר לאחר חתימתם על ההסכם.

 

 

בית המשפט קמא קבע כי יש לקבל את בקשת המנהל המיוחד לחייב את המבקשים בתשלום מלוא התמורה החוזית בגין הסכם הרכישה, וכי טענותיהם נועדו לעקוף את חובתם החוזית הבסיסית לשלם את תמורת הממכר, ולפיכך דינן להידחות. בית המשפט דחה את טענות המבקשים בדבר כשל תמורה שנסבו על ערך מלאי נמוך כסיבה לאי תשלום; טענה זו של המבקשים נמצאה בלתי אמינה, מה גם שהמבקשים בקשו וקבלו אורכות מספר להשלמת תשלום המחיר החוזי והטענה בדבר כרסום בערך המלאי כלל לא עלתה בפיהם.

 

יתר על כן, נקבע כי סעיף 6.2 לחוזה המכר איפשר במפורש למנהל המיוחד למכור פריטים מתוך המלאי, מבלי שיהא בכך כדי לפגוע בהסכם הרכישה. ברמה העובדתית, טענות המבקשים נמצאו מתחמקות ונגועות בסתירות, ולא נתקבלו על ידי בית המשפט. לאור זאת, חייב בית המשפט את המבקשים בתשלום היתרה הנדרשת בעבור התמורה החוזית המוסכמת.

 

מדובר בסכום של 1.5 מליון ₪ בגין שיקים שלא נפרעו שנמסרו למנהל המיוחד על חשבון רכישת מלאי הציוד והמוניטין של החברה בפירוק, וסכום נוסף של 200,000 דולר כפיצוי מוסכם בגין הפרת חוזה המכר.

 

 

 

3. על החלטה זו הגישו המבקשים ערעור, ולצידו, בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, לאחר שבקשה דומה נדחתה בבית משפט קמא. בבקשתם לעיכוב ביצוע פסק הדין הם טוענים כי סיכויי הערעור שהגישו מצויינים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם.

 

 

בבקשתם, טוענים המבקשים כי ערך המלאי היה 5.365 מליון ₪ על פי רשימות מלאי שהמנהל המיוחד המציא. המבקשת התחייבה לרכוש את המלאי כולו במחיר 2.7 מליון ₪ והמבקש ערב להתחייבות זו. המבקשת שלמה למנהל המיוחד 990,000 ₪ ומסרה לו 3 שיקים מעותדים על סך 1.5 מליון ₪.

 

המשיב מכר מתוך המלאי סחורה בשווי 1.761 מליון ₪ ללא ידיעת המבקשים, ולאחר שהמבקשת רכשה את המלאי, והדבר נודע להם רק בדיעבד בעת ספירת המלאי ב-9.2.08. לאחר מכן, המנהל המיוחד המשיך למכור את המלאי שנותר על מנת שפדיון המכירה ייזקף לזכות המבקשת על חשבון הסכום שהתחייבה בו.

 

טוענים המבקשים, כי כל פדיון המכירות מתוך המלאי שולם לידיו של המנהל המיוחד – חלקו במזומן וחלקו בהפקדה לחשבונו. המבקשת לא קבלה על חשבון המלאי דבר, הגם ששלמה עבורו לידי המנהל המיוחד סך של 990,000 ₪.

 

לאחר שהמשיב החזיר למבקשת 230,000 ₪ עדיין הוא חייב לה, על פי הטענה, סך של 854,509 ₪. לטענת המבקשים, משמעות פסק הדין קמא היא, אפוא, כי המנהל המיוחד קיבל פדיון הסחורה פעמיים לפחות, ואילו המבקשים מחוייבים לשלם את מלוא מחיר הסחורה בתוספת 200,000 דולר פיצוי, בלא שקבלו דבר לידיהם.

 

 

בנסיבות אלה, בהן המשיב הוא שחייב כספים למבקשים, יש לעכב את בצוע פסק הדין קמא עד להכרעה בערעור.

 

 

4. עוד נטען, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשים, ואם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, צפוי להם נזק בלתי הפיך. על פי פסק הדין, על המבקשים לשלם למשיב סך של 2.340 מליון ₪, ולצורך כך עליהם לממש נכסי מקרקעין שברשותם במחירי הפסד עקב תנאי שוק גרועים. בנסיבות אלה, הם טוענים כי גם מימוש פסק כספי ראוי לעיכוב עד להכרעה בערעור.

 

 

5. המשיב מתנגד לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא. הוא טוען, כי פסק הדין מבוסס על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות ברורים, כי מדובר בפסק דין כספי מפורט ומנומק, ובהינתן הכלל כי פסק כספי יש לבצע ללא עיכוב, הרי שיש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצועו.

 

סיכויי ההתערבות בפסק הדין בערעור קלושים, שכן עיקרו של הערעור טמון בנסיון להשיג על ממצאי עובדה שנקבעו בידי בית משפט קמא בעקבות שמיעת ראיות ובחינת גרסאות הצדדים.

 

 

עוד נטען מטעם המנהל המיוחד כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לכיוונו. עיכוב הביצוע עלול לסכל את אפשרות ביצוע ההסכם, ולהסב לקופת הפירוק ולנושי החברה נזק כספי בלתי הפיך. כמו כן, המבקשים לא ביססו כהוא זה את הקושי אליו התייחסו במכירת נכסי המקרקעין שברשותם, ולא הוכיחו כי עלול להיגרם להם נזק בלתי הפיך אם יבצעו עתה את פסק הדין.

 

כן נטען, כי נכסי המבקשים משועבדים בידי נושים שונים, ולכן ככל שביצוע פסק הדין יעוכב, קיים חשש ממשי שלא ניתן יהיה לאוכפו, ונושי החברה בפירוק ישארו ללא סעד.

 

 

6. הכונס הרשמי מצטרף לעמדת המשיב כי אין לעכב את ביצוע פסק הדין בנסיבות מקרה זה.

 

 

7. דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להידחות, בכפוף לתנאי שיובהר להלן.

 

 

ענייננו בפסק כספי אשר, על פי טיבו, ראוי לבצעו בסמוך לאחר הינתנו, אלא אם מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את עיכוב ביצועו (ע"א 466/06 זילברמן נ' בנק למשכנתאות ([פורסם בנבו], 24.1.06)).

 

 

בנסיבות שלפנינו, אין לומר כי סיכויי הערעור טובים, שכן פסק הדין מבוסס, רובו ככולו, על ממצאי עובדה וקביעות מהימנות. בית המשפט קמא דחה את גרסת המבקשים ביחס לחוזה המכר ולהתנהלות הצדדים בעקבותיו כבלתי אמינה ובלתי קבילה.

 

טענותיהם החדשות של המבקשים בערעור מכוונות לקעקע מן היסוד את התשתית העובדתית שנקבעה בפסק הדין קמא, והסיכוי כי קו טיעון עובדתי זה יתקבל בערעור אינם טובים כל עיקר.

 

 

8. אשר למאזן הנוחות, קשה לומר כי הוא נוטה לטובת המבקשים במקרה זה. ראשית, לא הוכח כי עלול להיגרם למבקשים נזק בלתי הפיך אם פסק הדין יבוצע והערעור לאחר מכן יתקבל, כולו או בחלקו. הם טענו לקושי מיוחד במכירת מקרקעין כדי לממש את פסק הדין, אולם דברים אלה נותרו כאמירות בעלמא, ללא שמץ ביסוס והוכחה.

 

עיכוב ביצועו של פסק הדין לתקופה ארוכה עלול להקשות לאחר מכן על מימוש פסק הדין בידי המנהל המיוחד, במיוחד לאור הטענה כי נכסי המבקשים נתונים לעיקולים ולהליכי מימוש שונים מצד נושים.

 

 

9. מנגד, העברת כספי פסק הדין לידי המנהל המיוחד משמעותה העברתם לידים נאמנות של בעל תפקיד הפועל תחת חסות בית המשפט, וחב בשמירה על כללי אתיקה מכח מעמדו כעורך דין. אין, אפוא, חשש כי לא ניתן יהיה להשיב מצב לקדמותו אם הכספים יוחזקו בנאמנות אצל המנהל המיוחד והערעור יתקבל, כולו או מקצתו.

 

 

עם זאת, מבחינת סיכויי החזרת המצב לקדמותו, עלול להיווצר קושי מבחינת המשיב אם כספי פסק הדין יחולקו בין ציבור הנושים של החברה בפירוק, שאז יקשה ביותר לממש את השבתם מציבור נושים גדול ומפוזר, שאפשר שלא את כולו ניתן יהיה לאתר, ולא מכולו ניתן יהיה לממש את ההשבה.

 

 

10. לאור האמור, אני מחליטה לדחות את בקשת עיכוב ביצוע פסק הדין נשוא הערעור, ועל המבקשים מבחינתם לבצעו על קרבו ועל קרביו.

 

יחד עם זאת, כדי לקדם פני אפשרות, אף שסיכוייה אינם גבוהים, כי הערעור יתקבל במלואו או בחלקו, ותידרש השבת כספים לידי המבקשים, אני מורה כי סכום פסק הדין ישולם לידיו של המנהל המיוחד ויוחזק בנאמנות בקופת הפירוק ולא יחולק לנושים עד לאחר ההכרעה בערעור, ובכפוף לתוצאותיו. יש להניח כי המנהל המיוחד ישקיע את הסכומים האמורים על פי אמות המידה המקובלות, כדי להגן על ערכם.

 

 

11. הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית, אפוא, בכפוף לתנאי המפורט לעיל.

 

 

המבקשים ישלמו למשיב שכ"ט עו"ד בגין בקשה זו בסך 7,000 ₪.

 

 

 

א' פרוקצ'יה 54678313-2254/09

ניתנה היום, י"ב באב תשס"ט (2.8.09).




 


עודכן ב: 03/10/2010