התיקון לחוק הערבות, משנת 1998, יצר בין היתר הבחנה בין "ערב יחיד" לבין "ערב מוגן" :

"ערב רגיל" הוא כל מי שאינו נכנס להגדרת "ערב יחיד" או "ערב מוגן".

"ערב יחיד" הוא מי שאיננו תאגיד, איננו בעל ענין בתאגיד (אם התאגיד הוא החייב), איננו בן זוגו של החייב ואיננו שותפו של החייב בשותפות רשומה. כל אלו אינם יכולים להינות מההגנות הניתנות בחוק לערב יחיד, מכיוון שהחוק רואה אותם כבעלי ענין השלובים בעניינו של החייב העיקרי. בן זוגו או שותפו של החייב, למשל, אשר חתמו לו כערבים, אינם ערבים תמימים שנקלעו לסיטואציה של ערבות מבלי שיש להם ענין כלכלי בעסקה מושא הערבות, ועל כן אינם יכולים להינות מהגנת "ערב יחיד".

"ערב מוגן" הוא ערב יחיד (כהגדרתו לעיל) שבחוזה הערבות נקוב סכום שאינו עולה על : - 60,000 ש"ח (כשמדובר בהלוואה "רגילה") או אינו עולה על : - 500,000 ש"ח כשעסקינן בהלוואה לרכישת דירה למגורי החייב / ילדיו הבגירים / הוריו.

כאמור, בפרק הקודם, נושה אינו רשאי לנקוט בהליכים נגד ערב מוגן אלא לאחר שניתן פסק דין נגד החייב העיקרי וכן ראש ההוצאה לפועל אישר כי מוצו כל ההליכים נגד החייב העיקרי.

כמו כן, מחוייב ראש ההוצאה לפועל לזמן את הערב המוגן לדיון, בטרם יחליט אם אכן מוצו כל הליכי ההוצאה לפועל נגד החייב העיקרי. אחד הטעמים לחובה זו נעוץ בכך שייתכן שבידי הערב מידע על יכולתו הכלכלית של החייב, אשר אינו ידוע לנושה.

גם לאחר שנקבע כי מוצו ההליכים נגד החייב, מחוייב הנושה להגיש בקשה לראש ההוצאה לפועל לנקוט בהליכים נגד הערב המוגן, וגם אז נתונה לערב המוגן זכות לטעון טענותיו בפני ראש ההוצאה לפועל. אם התברר כי הערב לא זומן לדיון כדין וניתנה החלטה בהעדרו – הרי שדין ההחלטה להתבטל.

יוצאי דופן הם המקרים בהם החייב העיקרי נפטר, הוכרז פסול דין, ניתן נגדו צו כינוס נכסים או עזב את הארץ לצמיתות – בכל אחד מהמקרים הללו יהיה רשאי הנושה לנקוט בהליכים נגד הערב המוגן, באופן מיידי.