ביום 05.11.2008 אישרה כנסת ישראל תיקון לחוק הבוררות, לפיו ניתן יהיה, לראשונה, לערער על פסק בורר, וזאת באחד משני אופנים אשר ייקבעו מראש על ידי הצדדים לסכסוך.

חוק הבוררות לפני התיקון:

חוק הבוררות, בנוסחו לפני התיקון, לא אפשר לצדדים לערער על פסיקת הבורר, אשר אף לא הייתה לו חובה לנמקה, למעט אם ביקשו זאת הצדדים.


פעולה בכל הנוגע לפסק הבורר יכולה הייתה להיעשות באחד משני אופנים:

1. פנייה לבורר לתקן/להשלים את פסק הבוררות, וגם זאת - במסגרת מצומצמת מאוד של עניין, קרי:
1. נפלה טעות סופר בפסק הבורר.
2. פסק הבורר לקוי בעניין שאינו נוגע לגוף הסכסוך.
3. חוסר בהוראה בדבר תשלום ריבית.
4. חוסר בהוראה בדבר הוצאות ושכ"ט.

2. פנייה אל בית המשפט בבקשה לבטל את פסק הבוררות, כאשר גם עילות הביטול (שפורטו בסעיף 24 לחוק הבוררות) היו מצומצמות מאוד, כמפורט להלן:

"(1) לא היה הסכם בוררות בר-תוקף;
(2) הפסק ניתן על ידי בורר שלא נתמנה כדין;
(3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות;
(4) לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו;
(5) הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו;
(6) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לתת נימוקים לפסק והבורר לא עשה כן;
(7) הותנה בהסכם הבוררות שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין והבורר לא עשה כן;
(8) הפסק ניתן לאחר שעברה התקופה לנתינתו;
(9) תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור;
(10) קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד."

זאת ועוד, לבית המשפט הייתה סמכות שלא לבטל את פסק הבוררות, גם אם התקיימו אחת או יותר מעילות הביטול המצוינות לעיל, וזאת כאשר לא נגרם עיוות דין, ו/או כאשר ניתן לתקן חלק מהפסק או לבטל רק את חלק. משכך, ביטול פסקי בוררות נעשה במקרים נדירים בלבד.

אמנם, צדדים לבוררות יכולים היו לקבוע מנגנון מוסכם של ערעור על פסק הבוררות. עם זאת, היות שאפשרות זו לא הייתה מצוינת במפורש בחוק הבוררות, היא לא הייתה ידועה לרבים ולא נעשה בה שימוש שכיח.

על כן, בשל חוק הבוררות בנוסחו לפני התיקון, אשר טמן בחובו מספר בעיות אשר העיקרית שבהן היא, כאמור, היעדר האפשרות המובנית לערער על פסק הבורר, אמון הציבור במוסד זה לא היה רב ולא היו רבות הפניות אליו.

התיקון לחוק:

המטרה העיקרית של התיקון היא לעגן הליך ערעור על החלטת בורר, או בפני בורר ולחילופין בפני בית משפט, באופן שיאפשר תיקון טעויות בפסק הבוררות, יגביר את המודעות להליך הבוררות, יקטין את החשש ממנו ויביא למיצוי יתרונותיו, בעיקר בכל הנוגע להקלת העומס על בתי המשפט.


1. החלופה הראשונה לערעור על פסק הבורר – ערעור בפני בורר נוסף

במסגרת התיקון נוסף לחוק הבוררות סעיף 21א שקובע כי:

"(א) קבעו צדדים להסכם בוררות כי פסק הבוררות ניתן לערעור לפני בורר –
(1) ינמק הבורר את פסק הבוררות הניתן לערעור;
(2) יחולו הוראות התוספת השניה נוסף על הוראות התוספת הראשונה ככל שאינן סותרות את הוראות התוספת השניה, והכל אלא אם כן קבעו הצדדים אחרת.
(ב) הוראות חוק זה החלות על בורר, על הליך לפני בורר ועל פסק בוררות, יחולו בשינויים המחויבים על בורר בערעור, על הליך הערעור לפני בורר ועל פסק הבוררות בערעור, ובלבד שפסק הבוררות לעניין ההגדרה "פסק בוררות" יהיה פסק הבוררות בערעור או פסק הבוררות של הבורר הראשון, אם לא הוגש ערעור או בחלוף המועד להגשתו.
(ג) קבעו צדדים כאמור בסעיף קטן (א) –
(1) ניתן להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות על פי העילות האמורות בסעיף 24(9) ו-(10) בלבד;
(2) לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט על פסק הבוררות."


כלומר, על פי חלופה זו, הצדדים יכולים להסכים ביניהם, במסגרת הסכם הבוררות, כי ניתן יהיה לערער על פסק הבורר, אשר יהיה מנומק, וזאת בפני בורר נוסף.

כמו כן, סעיף 21א מפנה אל התוספת השנייה, אשר נוספה לחוק, ואשר מפורטות בה הוראות שונות באשר להליך הערעור.

יצוין גם כי צדדים הפועלים על פי חלופה זו יכולים עדיין לפנות לבית המשפט המוסמך, בבקשה לביטול פסק הבורר (הכוונה לבורר בהליך הערעור), אך זאת מכוח שתי עילות בלבד, והן- טענה כי פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור ו/או טענה כי קיימת עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד.

יודגש, כי על פי חלופה זו לא ניתן יהיה להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט על פסק הבוררות.

2. החלופה השנייה לערעור על פסק הבורר – ערעור בפני בית משפט

החלופה השנייה המוצעת לצדדי הסכסוך היא הליך בוררות לפי סעיף 29ב לחוק הבוררות, שם נקבע כי:

"(א) צדדים להסכם בוררות אשר התנו שעל הבורר לפסוק בהתאם לדין, רשאים להסכים כי ניתן לערער על פסק הבוררות, ברשות בית המשפט, אם נפלה בו טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין; ערעור כאמור יידון בשופט אחד, ויחולו עליו ההוראות החלות על ערעור לפני בית המשפט.


(ב) הסכימו צדדים להסכם בוררות כי פסק הבוררות ניתן לערעור לפני בית משפט כאמור בסעיף קטן (א), יתועדו ישיבות הבוררות בפרוטוקול והבורר ינמק את פסק הבוררות.


(ג) הוגש ערעור לבית המשפט על פסק הבוררות, לא ייזקק בית המשפט לבקשה לביטול פסק הבוררות, והצדדים יהיו רשאים להעלות בערעור טענות בעניין ביטול פסק הבוררות על פי אחת העילות שבסעיף 24 לחוק.

בחירה בחלופה זו מעניקה לצדדים את האפשרות לערער ברשות לבית המשפט על פסק הבורר.
כדי להשתמש בחלופה זאת על שני הצדדים לקבוע עוד בהסכם הבוררות כי ערעור על פסק הבורר יעשה, לאחר קבלת רשות, בפני בית המשפט.


יודגש, כי בחירה בחלופה זו מחייבת כי פסק הבורר ינומק ויינתן אך ורק על פי הדין הישראלי, וזאת בניגוד לסמכותו של הבורר, עד כה ואף לפי החלופה הראשונה, להכריע שלא על פי הדין.


עוד נקבע, כי הערעור יעשה בפני שופט אחד, לפי נהלי ערעור הנוהגים בבתי משפט בהליכים רגילים.

עוד יצוין כי חלופה זאת מונעת מהצדדים להגיש בקשה לבית המשפט לביטול פסק הבוררות.


עודכן ב: 05/04/2009