בפני
כב' השופט ארז יקואל

מאשימה
מ.י. תביעות ראשל"צ

ע"י ב"כ עו"ד בן דוד
 

נגד


הנאשם
****

ע"י ב"כ עו"ד חגית רונן

 

1. במוקד הדיון ניצבת שאלה האם יש להותיר בעינה את הרשעת הנאשם בעבירות בהן הודה.

 

2. הנאשם הורשע, כהודייתו, בעבירות של תקיפת בת זוג לפי סעיפים 379 ו- 382 (ב) (1) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 - בשני מופעים.

 

3. הנאשם יליד 1979 ואין בעברו רישום פלילי.

 

4. הנאשם צירף את פ 14538-01-11 לתיק זה ומעובדות שני כתבי האישום המתוקנים, עולה כי ביום 08.12.08, בביתם ובעת וויכוח, דחף הנאשם את זוגתו המתלוננת באמצעות ידיו והשליך עליה נעליים שפגעו בה. ביום 02.03.10, בביתם ובעת וויכוח, דחף הנאשם את אותה המתלוננת וצבט אותה ברגלה ובבטנה.

 

5. שני תסקירים הוגשו בעניינו של הנאשם.

 

מהתסקיר הראשון עולה המלצה להשית על הנאשם צו מבחן למשך שנה, על מנת לשלבו בטיפול פרטני בתחום האלימות וכן לשקול אי הרשעתו בדין. נסקר רקע חייו של הנאשם שהינו יליד אורוגוואי, נשוי ואב לשלושה פעוטות. הנאשם הכיר את זוגתו המתלוננת בארה"ב והשניים הקימו משפחה בישראל.

 

הנאשם תיאר קשיי הסתגלות לחיים בארץ ובכללם קשיי שפה ופרנסה שהובילו לתלות רבה ברעייתו.

 

הנאשם הוסיף ותיאר את מערכת היחסים עם המתלוננת כבלתי יציבה וציין תחושות תסכול מטעמו, שבאו לכדי ביטוי גם בהתנהגותו נשוא כתבי האישום. הנאשם גילה הבנה כי במצבים של לחץ ודחק הוא עלול להגיב באופן אימפולסיבי.

 

המתלוננת תיארה בפני שירות המבחן כי הנאשם מתקשה לשלוט בעצמו ומגיב בהתפרצויות זעם במצבים של לחץ ודחק. שירות המבחן התרשם מדבריה כי אמנם הנאשם מורתע כעת מההליך המשפטי, אך הוא מתקשה בוויסות עצמי ודומה כי גם היום חשופה המתלוננת לפגיעות מצידו. המתלוננת גילתה דו- ערכיות באשר לטיפול עצמי ובעיקר הביעה עניין כי הנאשם ישתלב בטיפול בתחום האלימות.

 

שירות המבחן התרשם מהנאשם כאדם גלוי לב שהביע עצמו באופן אותנטי וצבר משקעים נפשיים שבאו לביטוי בעצם מעשיו. כיום מתמודד הנאשם עם קשיים כלכלים ונפשיים לצד קשיי הסתגלות לחיים בארץ. הנאשם חש תחושות תסכול ונחיתות על רקע זה כמו גם על רקע הסיוע לו הוא נדרש מצד רעייתו. להערכת שירות המבחן, הנאשם נוטה לצבור כעסים ובמצבי לחץ הוא עלול להגיב באופן חסר שליטה, המציב אותו גם כיום בסיכון להישנות התנהגות אלימה.

 

לעניין הרשעתו של הנאשם בדין, התקשה שירות המבחן לבוא בהמלצה חד משמעית והפנה כי נוכח הסיכון המסוים הנובע מן הנאשם כלפי המתלוננת והקושי הקיים לו בשליטה עצמית, ייתכן והוא זקוק לענישה הרתעתית כמאסר על תנאי.

 

מהתסקיר השני כפי שהוגש, עולה כי הנאשם ניתק את הקשר עם שירות המבחן, שחזר בו מההמלצה להשתת צו מבחן ללא הרשעה.

 

6. ב"כ המאשימה עתרה להותרת הרשעת הנאשם בעינה וכן להשית עליו ענישה צופה פני עתיד. נטען כי עתירת הנאשם להימנעות מהרשעתו אינה עומדת בדרישות הדין, בעיקר משום שני כתבי האישום המיוחסים לו, מהם עולה כי גם בחלוף כשנה וחצי עדיין הוא נקט באלימות כלפי רעייתו, כך שאין המדובר במקרה חד פעמי או בהתפרצות לא אופיינית.

 

המאשימה הפנתה להתרשמויות שירות המבחן מהנאשם במסגרת שני תסקיריו והדגישה כי לא תגרם לו פגיעה תעסוקתית ככל שיורשע בדין נוכח תעסוקתו כמתקין רהיטים עצמאי. במיוחד הודגש כי נשקף מהנאשם סיכון להישנות התנהגות אלימה והוא לא עשה דבר לשיפור מצבו בהיבט הטיפולי. עוד נטען כי עצם העובדה שמרכז חייו של הנאשם אינו בישראל, לא מהווה סיבה מספקת להימנעות מהרשעתו. המאשימה טענה כי אין המדובר בהליך מינהלי ודרכה של הענישה להפריע לאורח החיים התקין, כך שמי שעבר עבירה בישראל, עליו להתכבד ולשאת בדין בגינה.

 

7. הסנגורית הגישה ראיות לעונש בדמות מכתבה של המתלוננת - נ/1 - המפרט את נסיבות ביצוע העבירות ובעיקר את הבהרתה כי הנאשם אינו אדם אלים וכי התנהגותו הייתה חריגה לחלוטין. נטען כי בטיפול העמוק שעברו בני הזוג, הם קיבלו כלי התמודדות ולמדו לתקשר בניהם כדי הפקת לקחים מתבקשת. המתלוננת הוסיפה כי היא מבקשת להמשיך ולנהל חיים משותפים עם הנאשם, ולאפשר למשפחה לחיות את חייה בקנדה. עוד הובהר כי מאז ועד כה, נולדה לבני הזוג תינוקת ואין למתלוננת כל חשש כי הנאשם יוסיף ויפגע בה.

 

נ/2 כפי שהוגש, הינו חוות דעת טיפולית מאת מרכז פרטי לשליטה בכעסים בקנדה, ממנו עולה כי הנאשם עבר טיפול מוצלח בהיבט הפרטני והזוגי.

 

נ/3 כפי שהוגש, הינו הצעת עבודה שקיבל הנאשם בקנדה בעיסוקו בתחום העץ.

 

נ/4 כפי שהוגש, הינו דרישת רשויות ההגירה בקנדה לעבר פלילי נקי בארץ המוצא מאת מבקש אשרת הגירה.

 

נ/5 כפי שהוגש, הינו בקשת המתלוננת וילדי בני הזוג לחידוש האשרה בקנדה, התלויה אף בהצעת עבודה בעבור הנאשם.

 

נטען כי המשפחה בחרה לעזוב את הארץ וכעת היא מצויה בקנדה, כשהנאשם הגיע ארצה לפני מספר שבועות על מנת לסיים את ההליכים המשפטיים דנן ומיד עם סיומם הוא מבקש לשוב למשפחתו הממתינה לו, כשבין לבין הוא מתגורר במחסן. נסיבות עזיבת המשפחה את הארץ הינן אותן הנסיבות שהביאו לביצוע העבירות בהן הורשע הנאשם, קרי קשיי הסתגלות ושפה ותלות מוחלטת במתלוננת.

 

הסנגורית הפנתה לעובדת חקירת הנאשם בשפה העברית להבדיל משפתו, כך שהדברים שמסר בהודעתו לא הובנו ולא פורטו. על כך הגישה הסנגורית בשעתו בקשה לביטול כתב האישום מחמת טענת הגנה מן הצדק. לאחר שנמסרה הודיית הנאשם גם בכתב האישום שצורף, ביקשה הסנגורית להפנות את משקל טענותיה בהקשר זה, לעבר הקלה בענישת הנאשם.

 

עוד נטען כי בני הזוג עברו כברת דרך משמעותית מאז המלצת שירות המבחן ולמעשה נטרלו את כל הנסיבות שגרמו לדחק הנאשם.

 

הודגש כי כמבואר ב- נ/2, קיבלו בני הזוג כלים במסגרת ההליך הטיפולי שעברו על מנת שיוכלו לתקשר באופן מטיב. הנאשם השלים את התוכנית הטיפולית ולמעשה הוא אדם ואיש משפחה טוב יותר ואין חשש כי יחזור לסורו.

 

לעניין אי ההרשעה, טענה הסנגורית כי ככל שיורשע הנאשם בדין, תיפגע תעסוקתו באופן קונקרטי בהינתן הצעת העבודה נשוא נ/3. עוד נטען כי הנאשם אדם צעיר, ללא עבר פלילי, הודה וחסך זמן שיפוטי יקר, הפיק לקחים והתנצל בפני המתלוננת, הממתינה לו עם ילדיהם בקנדה.

 

הסנגורית הוסיפה כי הותרת רישום פלילי לנאשם עלולה לפגוע גם בהליכי ההגירה של המתלוננת וילדיה וסיכמה בעתירה להותרת סיכוי למשפחת הנאשם לשגשג במדינה אחרת, בה הנאשם דובר את השפה וקיימים לו כלי הסתגלות.

 

8. הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה וביקש סליחה על מעשיו, הבהיר כי השלים את ההליך הטיפולי ולמד כיצד לשלוט בהתנהגותו, כדי תפיסתו השונה כעת מזו שהייתה בעבר.

 

הנאשם סיכם בבקשה להתאחד עם משפחתו.

 

9. הכלל הוא, משעבר נאשם עבירה המיוחסת לו בכתב האישום, מורה האינטרס הציבורי כי הוא יורשע וייענש. כך תוגשמנה מטרות הענישה לרבות הרתעת הנאשם עצמו והרתעת עבריינים בכוח. בית המשפט משתמש בסמכותו שלא להרשיע נאשם, בנסיבות יוצאות דופן בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה, לבין חומרת העבירה.

 

ביהמ"ש מפנה לע"פ 2513/96 מ"י נ' שמש, פד"י נ' (3) 682.

 

בע"פ 2083/96- כתב נ' מ"י, פד"י נ"ב (3) 337, נקבע כך:

 

"הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל" (שם, בעמ' 342).

 

על פניהם של דברים, לא נמצא כיצד הרשעה בדין תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, שזנח את הדרך השיקומית המתבקשת שהוצעה בעניינו. נוכח הסיכון להישנות התנהגות אלימה, כפי התרשמות שירות המבחן, קיימת הצדקה להשית על הנאשם רכיב ענישה כמאסר מותנה, שאינו אפשרי ללא הרשעתו.

 

כמו כן, הימנעות מהרשעה הופכת לקשה יותר, ככל שהעבירות בהן עסקינן חמורות יותר (ר' בר"ע 432/85 רומנו נ' מ"י תק-על 85 (3) 737). יש להטביע חותם פליליות על מעשי עבירה חמורים, לבל ישוגר מסר הפוך מן המתחייב, משמע המדובר בעבירה שהיא נסלחת [השווה ע"פ 419/92 מ"י נ' כהן, פד"י מז' (3) 821].

 

האינטרס הציבורי הנעוץ בענישה מרתיעה ובהרשעה בעבירות של אלימות במשפחה, גובר על שיקולים פרטניים של נאשם והחלטה בדבר העדר הרשעה בגין עבירות אלו הינה נדירה. טיב העבירה מאפשר להימנע מהרשעה רק בהינתן מקרים חריגים וקיצוניים ביותר, בהם מדובר בנסיבות מעשים קלות ערך מצד אחד ובפגיעה קשה בנאשם, ככל שיורשע, מצד שני (ר' ע"פ 2037/92– בן דוד נ' מדינת ישראל – לא פורסם;ע"פ 5013/09 – מדינת ישראל נ' ד.ש – לא פורסם - ביהמ"ש מפנה לפסיקה דומה);

 

בהתייחס לקווים המנחים שפורטו בעניין כתב באשר להימנעות מהרשעה - אין המדובר בהסתבכות ראשונה של הנאשם, שכן הוא עומד לדין בגין שני כתבי אישום המציגים מעשים מרוחקים זה מזה. אין ניתן לייחס לנאשם מקריות בבסיס מעשיו.

 

מעמדו ותפקידו של הנאשם בביצוע העבירות היה מרכזי.

 

מידת הפגיעה של מעשי העבירות באחרים גבוהה, הן בבחינת התייחסותו המזלזלת של הנאשם לזכותה היסודית של המתלוננת לאוטונומיה על גופה והן בבחינת ההתייחסות המחמירה של בתי המשפט לעבירות אלו.

 

בהעדר הליך טיפולי מעמיק כהמלצת שירות המבחן, לא נמצא מי יתקע כף לידי כי הנאשם לא יעבור עבירות נוספות בשעה שהוא נתון לדחק כזה או אחר.

 

מאלו, דומה כי על הכף לנטות לכיוון הותרת הרשעת הנאשם בדין בעינה, אך הדיון לא מסתכם בפניהם של דברים בלבד.

 

12. באשר להשפעת ההרשעה על תחומי עיסוקו של הנאשם, אכן המדובר במי שעיסוקו לא ייפגע ככל שתיוותר הרשעתו בעינה, שכן עיסוק בעץ יכול להימשך גם בהינתן הרשעה בדין. מנגד, מהתסקיר הראשון כפי שהוגש, עולה כי מעצם שהיית הנאשם בישראל נגרמה לו, בין היתר, פגיעה תעסוקתית עת נתקל בקשיי שפה והסתגלות שהובילו לקשיי פרנסה.

 

לעומת זאת, בקנדה – ארץ בה יוכל לשלוט בשפה, מזומנת לנאשם הצעת עבודה קבועה ואטרקטיבית למראה (ר' נ/3). ככל שתיוותר הרשעת הנאשם על כנה, הוא לא יוכל לממש את המעבר המתוכנן לקנדה, לא יוכל להשתלב במסגרת התעסוקה המוצעת לו שם וסברתי כי בכך מתגבשת פגיעה תעסוקתית קונקרטית בנאשם, ככל שתיוותר הרשעתו בדין.

 

13. אמנם, אין בנמצא הליך שיקומי תלוי ועומד בעניינו של הנאשם, שייפגע ככל שיורשע בדין. אולם, אין לכחד ממבוקשם של בני הזוג לשקם את התא המשפחתי בעצם שהייתם יחדיו לאחר ההליך הטיפולי הקצר אותו עברו. שיקום שכזה אינו אפשרי ככל שיוותר הנאשם לבדו בארץ ומשפחתו תיוותר לבדה בקנדה. עדיף בעיני שיקום שכזה במכלול הנסיבות על פני עמידה עיקשת על המשך התערבות במצב הבין זוגי של הנאשם ורעייתו - התערבות שאינה אפשרית עוד, בהינתן פיצולה הגיאוגרפי של המשפחה.

 

לא ראיתי במה תימצא תועלת לאינטרס הציבורי בעצם הותרת הנאשם בעל כורחו בישראל, כדי המשך כפיית ניתוקו ממשפחתו, שתיוותר בחו"ל ללא מפרנס וללא דמות אב.

 

עוד באשר לסוגיית שיקומו של הנאשם, אכן מנ/2 לא עולה הליך טיפולי מעמיק כפי שזה נדרש בעניינו, כהמלצת שירות המבחן. כפי נתוני נ/2, הנאשם השתלב ב- 16 מפגשים אישיים וב- 4 מפגשים זוגיים וכן נחשף למטלות שבועיות נוספות. המרכז הטיפולי נשוא נ/2 הינו מרכז פרטי, המתמקד בטיפול קצר מועד ובשיטה מסוימת ולא התרשמתי כי הוא מבטיח תוצרים דומים לאלו הצפויים מהליך טיפולי במסגרת שירות המבחן.

 

יחד עם זאת, אין אף לכחד כי המדובר בהליך טיפולי וולונטרי שעברו בני הזוג ומעמדתה המפויסת של המתלוננת, כפי שנשמעה לאחריו בהשוואתה לזו שנשמעה לפניו.

 

עולה כי בני הזוג חפצים עד למאוד בהתחלה חדשה בחייהם וגם בנתונים אלו יש משום בלם מסוים מפני הישנות מסוכנותו של הנאשם. בלמים נוספים בהקשר זה מצויים בהולדת בתם התינוקת של הנאשם והמתלוננת, בסביבה החדשה בה תשתלב המשפחה בחו"ל ובפרנסה שתהא מנת חלקו של הנאשם.

 

כמו כן, הנאשם גילה הבנה לקשייו גם אל מול שירות המבחן ותחושות התסכול והנחיתות שהיו מנת חלקו בעבר והיוו את הרקע לביצוע העבירות, תצאנה מהמשוואה, כפי גישת הסנגורית אותה קיבלתי ככל שיתאפשר לנאשם ולמשפחתו להסתגל לחיים חדשים במדינה אחרת.

 

גם מאסר על תנאי, כפי שמתבקש בעניינו של הנאשם, אינו חזות הכל. למעשה, ככל שיוותר הניתוק בין הנאשם לזוגתו על כנו עם הותרת הרשעתו בדין, לא ראיתי במה יועיל המאסר המותנה כדי כך שיצדיק ניתוק הנאשם מבני משפחתו. היעד אליו מכוון מאסר זה – רעיית הנאשם, לא יהא בנמצא בנסיבות אלו.

 

לא התרשמתי ואף שירות המבחן לא התרשם כי המדובר במסוכנות כללית מטעם הנאשם כלפי כולי עלמא ומצאתי כי מסוכנותו כלפי המתלוננת ממותנת, בהתחשב בבלמים שהזכרתי לעיל.

 

עוד התרשמתי כי המתלוננת אסרטיבית דיה, שירות המבחן לא מצא כי היא סובלת מתסמונת האישה המוכה, קיימת מערכת יחסים טובה כעת בינה לבין הנאשם והיא מראש מיקדה מבוקשה בטיפול בו ישתלב הנאשם. עולה כי היא שבעת רצון מהטיפול החלקי בו השתלב והתרשמתי כי היא לא תהסס לפנות לרשויות אכיפת החוק, ככל שישוב הנאשם לסורו.

 

ככל שתתקבל עמדת המאשימה, על אף ההצדק שבסיסה, יוותר הנאשם בארץ כשהוא מתגורר במחסן, תוך שמשפחתו תיוותר בחו"ל וייווצר ניתוק קשה מנשוא לכל בני המשפחה. גם אם בני המשפחה ישובו ארצה בהעדר מפרנס ובהעדר אישור הגירה, שהפרנסה היא חלק ממנו, יחזור לקדמותו המצב הקשה ששרר במשפחת הנאשם מחמת הקשיים הברורים שהביאו את הנאשם לעבר הדחק שהיווה רקע לביצוע העבירות.

 

ההתייחסות לכל נאשם לעולם אינדיבידואלית וסברתי כי זהו המקרה בו על הדין ועל הדיין לאפשר מתיחה מסוימת בתפריה ההדוקים של חליפת הענישה הראויה לנאשם.

 

באשר לנסיבות המעשים, על אף חומרתם הברורה והשפלת המתלוננת שנלוותה לאחד מהם בהקשר לזריקת נעליים שפגעו בה, אין מעשיו של הנאשם מתקרבים לרף עליון של חומרה ולמתלוננת לא נגרמו חבלות.

 

המבחן המרכזי אותו שוקל בית המשפט בבואו לבחון אי הרשעה בדין הינו סבירות היחס בין חומרת העבירות לבין הנזק הצפוי לנאשם מהרשעתו.

 

חומרת העבירות ברורה, אך שוכנעתי כי הותרת הרשעת הנאשם בעינה, תביא ליחס סביר בלתי סביר בין חומרת העבירות לבין הנזק הצפוי לנאשם בהינתן הרשעתו. נזק זה מתמצה בניתוק הנאשם מבני משפחתו ובקושי התעסוקתי שייגרם לו.

 

רשימת המבחנים הנוגעים לאי הרשעה, כפי התייחסות ההלכה הפסוקה, אינה רשימה סגורה ומצאתי כי יש לייחס לניתוק שכזה בין הנאשם לבין בני משפחתו משקל רב בבחינת האינטרסים השונים.

 

עיון במסמכים נשוא נ/5 מעלה אף את תמונות ילדיו הפעוטים של הנאשם וגם נכחן נכמר הלב ככל שיכפה ניתוק בין הנאשם לבין בני משפחתו.

 

סברתי כי הימנעות מהרשעת הנאשם תפעל אף לטובת המתלוננת וילדיה שעה שסוגיית ההגירה קשורה גם ליכולתו של הנאשם להצטרף לבני משפחתו. לא התרשמתי כי המדובר באישה המגוננת על הנאשם בכל מחיר.

 

הימנעות שירות המבחן מהמשך אחיזה בהמלצתו החיובית כלפי הנאשם, לא נבעה מקשיים הקשורים בהלך הנפש של הנאשם, אלא מאלו הקשורים ברצון המשפחה לעזוב את הארץ, שהביא לניתוק הקשר עם שירות המבחן. המלצתו הסופית של שירות המבחן לא נבעה מסברתו כי האינטרס הציבורי גובר על נסיבותיו האישיות של הנאשם, אלא מקשיים אובייקטיבים של הנאשם שמנעו ממנו המשך השתלבות טיפולית בחסות שירות המבחן.

 

ממוצגי ההגנה, כפי שהוגשו במסגרת הטיעונים לעונש, עולה כי בני המשפחה פיתחו תלות הדדית חזקה וברורה ביניהם והתרשמתי כי הפרדה עיקשת בין בני המשפחה לא תהא תוצאה ראויה לשם קיבוע מאסר על תנאי מתבקש והדגשת המסר הראוי בדבר חומרת המעשים.

 

14. נסיבות זכות נוספות לנאשם בדמות גילו הצעיר, עברו הנקי, הודייתו שחסכה זמן שיפוטי יקר ושחזור טראומה בעבור המתלוננת, השינויים שערך בתפיסותיו, חרטתו הכנה, מצבה הכלכלי של משפחתו, העדר הסתבכויות נוספות, התיקונים המהותיים שהוכנסו בכתבי האישום, מצבו הרפואי שלו ושל בתו והתנהלות היחידה החוקרת בעצם חקירתו שלא בשפתו - מהוות גוף שיקולים נוסף התומך באי הרשעת הנאשם.

 

15. מכל המקובץ, התרשמתי כי עסקינן במקרה חריג שבחריגים המצדיק חזרה מהרשעת הנאשם. לפיכך, אני מתיר חזרה מהרשעת הנאשם ומשית עליו את העונש, כדלקמן –

 

התחייבות – הנאשם יחתום על התחייבות בסכום של 50,000 ₪ להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע למשך שנה מהיום. לא תיחתם ההתחייבות ייאסר הנאשם למשך 30 ימים.

 

אבקש את המאשימה לוודא כי הרישום הפלילי של הנאשם מתעדכן על מנת שיוכל להשלים את הליכי ההגירה.

 

זכות ערעור תוך 45 ימים.

 


עודכן ב: 24/07/2013