בית המשפט העליון סיים הבוקר (רביעי) פרשה בת כעשר שנים אשר נפתחה עם הגשת תביעה של חמישה חיילי מילואים כנגד הבמאי מוחמד בכרי והסינמטקים בירושלים ובתל אביב. הלוחמים הגישו את תביעתם כנגד בכרי, בגין הוצאת לשון הרע, וזאת בשל סרטו "ג'נין-ג'נין". מדובר בסרט אשר הוצג כסרט דוקומנטרי העוסק בקרבות שנוהלו בין צה"ל לבין ארגוני הטרור במחנה הפליטים ג'נין בשנת 2002 במהלך מבצע "חומת מגן".

 

יש לכם שאלה?

פורום לשון הרע


את הסרט מימנו יאסר עבד רבו והרשות הפלשתינאית, ומוצגות בו עדויות, אותנטיות כביכול, של תושבי מחנה הפליטים. לאחר שבג"צ התיר את הצגת הסרט בסינמטקים בירושלים ובתל אביב, הגישו מספר לוחמי מילואים אשר צפו בסרט וחשו פגועים בגינו ובשל "חוסר תום ליבו של בכרי עת הוצגה היצירה כסרט דוקומנטרי", תביעה כנגד הבמאי ואולמות הקולנוע. מאז, התגלגלה התביעה בערכאות המשפטיות השונות והבוקר דחה בית המשפט העליון את ערעורם האחרון של המילואימניקים (הסינמטקים הגיעו להסכם פשרה עם הלוחמים ונמחקו מהתביעה).

 

"לא מדובר בקבוצה מוגדרת אשר יש לפצותה"


בית המשפט העליון, בהרכב שלושה שופטים, אישר למעשה את פסק הדין אשר ניתן בבית המשפט המחוזי. לפי פסק דין זה, חרף ההתבטאויות המקוממות בסרט, אשר ייתכן והן עולות כדי לשון הרע, לא קמה לתובעים עילה לפיצויים היות והם אינם משתייכים לקבוצה מוגדרת. השופט דנציגר כתב בפסק הדין כי למרות שהוא מסכים עם הקביעה שהסרט מכיל טקסטים הפוגעים באופן בוטה ברגשותיהם של רבים מאזרחי ישראל, וביניהם חיילי ולוחמי צה"ל, הרי פגיעה ברגשות איננה, לכשעצמה, אסורה מכוח חוק איסור לשון הרע. השופט הוסיף כי הדברים אשר נאמרים בסרט אינם מביאים לזיהוי האמירות עם חייל או לוחם ספציפי.


השופט יצחק עמית הצטרף לדבריו של השופט דנציגר וכתב כי האמירות בסרט, למרות שהינן קונקרטיות ולא כלליות, אינן מתייחסות לחייל כלשהו, ואף לא ליחידה מסוימת. דהיינו, הדברים נוגעים לקבוצה רחבה אשר איננה מסוימת, איננה מוגדרת ואיננה מזוהה עם הפרטים המרכיבים אותה.


אין זו הפעם הראשונה במסגרתה "נהנה" בכרי מפסיקתו של בית המשפט העליון. בעקבות עתירה אשר הוגשה על ידי בכרי לבג"צ, התקבל פסק דין לטובתו בנובמבר 2011. במקרה זה ביקשה המועצה לביקורת סרטים שלא להתיר את הקרנתו של הסרט בבתי הקולנוע בישראל. בית המשפט העליון קבע כי המשיבה לא הוכיחה שהקרנת הסרט טומנת בחובה סכנה ודאית לסדר הציבורי. השופטים קבעו כי הציבור ישפוט בעצמו את הסרט ואת תכניו, ויחליט מהי האמת.