האם גם למעסיק אסור לעבוד בשבת? במסגרת התפקידים הרבים המוטלים על משרד התמ"ת, עליו לפקח גם על אי-הפרתם של חוקי העבודה תוך הגנה על זכויות עובדים. במקרה אשר הונח לאחרון לפתחו של בית הדין לעבודה, נבחנה היקף יכולתו של בעל עסק להפעיל את עסקו בשבת. במקרה זה, כתב האישום עסק בשאלה – האם בעל עסק המעסיק את עצמו בשבת עובר עבירה של העבדה בשבת לפי חוק שעות עבודה ומנוחה.

 

יש לכם שאלה?

פורום בית הדין לעבודה

פורום פיצויי פיטורים

פורום זכויות עובדים

פורום זכויות נשים בעבודה


על פי עובדות כתב האישום, מפקח מטעם משרד התמ"ת הגיע לעסקו של הנאשם – פיצוציה בה נמכרים כריכים, ממתקים, עוגות, גלידות, שתייה קלה וסיגריות. למרות שהשעה הייתה 21:45 ביום שישי, העסק פעל ועבד, כאשר בנו של הנאשם מפעיל אותו. אין ספק כי במהלך הביקורת נערכה פעילות מסחרית במקום. כנגד בעל העסק הוגש אפוא כתב אישום אש ייחס לו עבירה של העבדת עובד יהודי בשבת ללא היתר לעשות כן. מדובר בעבירות לפי הוראות סעיפים 9, 26(א) ו-27 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951.


בית הדין האזורי לעבודה בחיפה קבע כי יש להרשיע את הנאשם במיוחס לו. בהכרעת הדין נקבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה אוסר במפורש על עבודה או העבדה במנוחה שבועית ללא היתר לפי סעיף 12 לחוק זה. דהיינו, איסור עבודה בשבת איננו תקף רק לגבי המועסק אלא נכון אף בנוגע לבעל העסק עצמו. אכן, במקרה זה עבד במקום בו של הנאשם. עם זאת, הנאשם הודה כי הוא מפעיל את העסק, גם במנוחה שבועית, ובנו מחליף אותו רק לעיתים רחוקות כאשר נבצר ממנו להגיע למקום. בפסק הדין נקבע כי מדובר בעובד לכל דבר ועניין, ואין זה משנה אם ה"עובד" קיבל שכר או החליף את אביו ללא תמורה כספית.

 

התכלית מאחורי מניעת העסקה בשבת


התכלית העומדת מאחורי הוראות אלו של חוק שעות עבודה ומנוחה הינה למנוע מעסקים לפעול במנוחה השבועית ללא היתר. בעליו של עסק אשר עובר על הוראות אלו עובר עבירה של העבדה. בעבירה זו יואשם בעל עסק אשר עסקו עבד בשבת או במנוחה השבועית, בהסמכתו ובידיעתו, וכאשר הוא היה יכול למנוע את ההעסקה בשבת באמצעים הדרושים לכך. במקרה דנן, נקבע כי האיסור לקיים בעסק המדובר פעילות מסחרית במנוחה השבועית היה נכון גם לגבי בנו של הנאשם וגם בנוגע לנאשם עצמו.


הנאשם טען טענה נוספת – היות וישנו היתר כללי להפעלת בית אוכל ביום המנוחה השבועית, לא מדובר בהעסקה אסורה. בית הדין דחה טענה זו. בהכרעת הדין צוין כי הסמכות להתיר לעסק מסוים לפעול בשבת נתונה לשר התמ"ת מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה בלבד. היתר זה ניתן לבעל עסק אך ורק בהתאם להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, ולא מכוח אישור מהעירייה או חוקי העזר שלה. דהיינו, העירייה אינה יכולה לאשר את עבודת העסק בשבת והדבר נתון למשרד התמ"ת.


במקרה דנן, בית הדין קבע כי לא מדובר ב"בית אוכל" וזאת משום שמכירת האוכל בפיצוצייה הייתה בהיקף מצומצם בלבד. אכן, העסק מכר כריכים והכין קפה לבאים בשעריו. עם זאת, מדובר היה בצריכה של מזון מחוץ לעסק ולא ב"מסעדה" כפי שניסה הנאשם להציג את עסקו.