אנורקסיה נירווזה הינה מחלה המוגדרת כהפרעה נפשית קשה ביותר. הלוקים במחלה זו, אשר הינם לרוב בחורות צעירות, מרעיבים את עצמם בשל תפיסת מציאות לקויה לגבי גופם (לעיתים עד כדי מוות).
יש לכם שאלה?
מדובר במחלה אשר "מובילה" באחוזי התמותה בין הפרעות הנפש השונות. יתרה מזאת, מומחים סבורים כי אחוזי התמותה מאנורקסיה הינם גדולים יותר בגילאים צעירים אף מאחוזי התמותה של אלה ממחלות אחרות (כגון סרטן ומחלות פיסיות שונות). נערות הלוקות באנורקסיה נירווזה יכולות להיות צלולות בדעתן כמעט לגבי כל דבר פרט לגופן. למעשה, הן רואות את גופן בצורה מעוותת המרוחקת מהמציאות כרחוק מזרח ממערב.
נערות אלה, נמצאות לרוב בתת תזונה, וחרף כך הן סבורות כי כל אכילה קטנה תשמין אותן לבלי היכר. בעיה נוספת הנובעת מאנורקסיה היא כי החולה סבורה שהיא "בסדר" ו"בשליטה", אך למעשה היא נמצאת בסכנה ממשית. אנורקסיה נירווזה גורמת לנזקים גופניים קשים לרבות פגיעה במערכת ההורמונאלית, פגיעה בחילוף החומרים, ליקויי לב, פגיעה במערכת העצבים המרכזית ועוד. כמו כן, למחלה ישנן גם השלכות נפשיות לרבות נטיות אובדניות, מצבים פסיכוטיים ודיכאון.
האם ניתן להורות על אשפוז כפוי במצב זה?
פעמים רבות, הורים מודאגים מבקשים לסייע לבתם האנורקטית אך נתקלים בהתנגדות קשה מצידה. כפי שצוין לעיל, נערות הסובלות מאנורקסיה לוקות אמנם בשיפוט מעוות לגבי גופן, אך לא אחת הן צלולות לחלוטין באשר לשאר ההיבטים בחייהן. אי לכך, כאשר הורי הנערה מבקשים להורות על אשפוזה, הם צריכים לדעת כי ייתכן והם עומדים בפני מאבק מול בתם. לעיתים, ההורים פונים לבית המשפט על מנת לאשפז את הילדה בכפייה.
אשפוז כפוי מהווה למעשה התנגשות בין שני עקרונות חוקתיים מרכזיים בתפיסת המשפט הדמוקרטית בישראל. מחד, המשפט מכיר בזכותה של הנערה להחליט על חייה ועל גורלה, ולהימנע מקבלת טיפול אשר היא איננה מעוניינת בו. מצד שני, בתי המשפט אינם מתעלמים גם מעיקרון קדושת החיים, קל וחומר כאשר הגורמים הרפואיים (וההורים) סבורים שעזיבת הנערה "לנפשה" עלולה לגרום לה למותה.
חוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991 עוסק בחולים אשר סובלים ממחלות נפש. סעיף 9 לחוק זה מעמיד שני תנאים מצטברים אשר קודמים להוראה על אשפוז כפוי על ידי הפסיכיאטר המחוזי. ראשית, יש להוכיח כי האדם הינו חולה וכתוצאה מכך נפגמו כושר שיפוטו ו/או כושרו לבקר את המציאות. שנית, קיימת סכנה ממשית לחייו של האדם ו/או זולתו. יודגש כי גם כאשר שני התנאים הללו מתקיימים, החוק קובע כי תקופת האשפוז תהיה מוגבלת ותוארך, לפי הצורך, מעת לעת. מרבית המומחים מגדירים אנורקסיה כ"הפרעה נפשית" ולא כ"מחלת נפש". אי לכך, על פי מצב החוק כיום, לא ניתן להפעיל אותו במקרי אנורקסיה. עם זאת, קיימים נתיבים אחרים אשר ניתן ללכת בהם ואלה יפורטו להלן.
מהפסיקה - על פי חוק זכויות החולה
חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996, קובע כי אין להעניק לאדם טיפול רפואי אלא לאחר קבלת הסכמתו המודעת. עם זאת, סעיפים 15(2) ו-15(3) לחוק זה מסייגים וקובעים כי ניתן להעניק לחולה טיפול גם ללא הסכמתו וזאת כאשר לחייו נשקפת סכנה ממשית (או כאשר מדובר במצב חירום).
במילים אחרות, חוק זכויות החולה עוסק גם בחולים הסובלים מהפרעה נפשית וגם מחולים הלוקים במחלה נפש. זאת בניגוד לחוק טיפול בחולי נפש אשר עניינו בסובלים ממחלת נפש בלבד. דהיינו, נערות הסובלות מאנורקסיה נכנסות בגדרו של חוק זכויות החולה.
במסגרת פסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר קיבלה את בקשתם של הורים להתמנות כאפוטרופוסים לגוף של בתם האנורקטית על בסיס הוראות חוק זכויות החולה. כפועל יוצא מכך, ניתן אור ירוק לאשפוזה הכפוי של הנערה.
"אין ספק כי לנערה נשקפת סכנה חמורה וכי יש לתת לה טיפול בהקדם, למרות התנגדותה, שכן אחרת יכולים להיגרם לה נזקים בלתי הפיכים קשים. על פי עדותו של ד"ר איתן גור (אשר עמד על הסכנה שנשקפה לחייה הצעירה), אשפוז במחלקה הפסיכיאטרית הוא היחיד היכול לשפר במידה ניכרת את מצבה ואין ספק שעם שיפור מצבה, תיתן הנערה את הסכמתה למפרע לטיפול", כתבה השופטת בפסק הדין.
שינוי החקיקה
פסיקה זו לא נותרה בחלל הריק. במרץ 2012, וועדת הבריאות של הכנסת אישרה הצעת חוק אשר הוגשה על ידי ח"כ ד"ר רחל אדטו (קדימה) ולפיה יש להעניק לבתי המשפט סמכות להורות על אשפוז כפוי של חולות אנורקסיה. ד"ר איתן גור, מהמחלקה להפרעות אכילה בתל השומר, ואשר העיד כמומחה בפסק הדין הנ"ל, התייחס להצעת החוק בקובעו - "לא מדובר בהצעת חוק אשר מטרתה לאשפז חולות אנורקסיה לתקופה ממושכת אלא רק עד שאלו תצאנה מסכנת חיים".
.jpg)
.jpg)
