בש"פ 6880/12, פלוני נ' מדינת ישראל


אחת הבעיות המרכזיות עם עבירות מין כנגד קטינים היא כי פדופילים ידועים כעבריינים חוזרים ומועדים לפורענות. פעמים רבות, פדופיליה נחשבת ממש כבעיית נפש אשר יש לטפל בה באמצעים רפואיים. החוק בישראל מתיר הטלת הגבלות שונות על פדופילים מורשעים, גם לאחר שאלה מרצים את עונשם, וזאת על מנת למנוע פגיעה עתידית בציבור. שאלת היקף ההגבלות עוסקת בסוגיות משפטיות מורכבות וזאת משום שחירותו של אדם, מקל וחומר אסיר משוחרר שריצה את עונשו, הינה זכות יסוד בסיסית במשטר הדמוקרטי בישראל.

 

יש לכם שאלה?

פורום דיני אינטרנט | זכויות יוצרים באינטרנט
פורום רישום פלילי
פורום משפט פלילי
פורום צו הרחקה הגנה במקרי הטרדה מאיימת
פורום עבירות מין ותלונת שווא במשטרה


האם ניתן לאסור על אדם לגלוש מביתו ברשת האינטרנט? על פי החלטה שהתקבלה על ידי השופט צבי זילברטל מבית המשפט העליון, התשובה לשאלה הזו הינה חיובית. מדובר באיסור על החזקת מחשב בבית שהוטל על פדופיל. כמו כן, המערער לא יוכל גם להחזיק באמתחתו טלפון נייד אשר מאפשר גלישה ברשת וחל עליו למעשה איסור גורף לגלישה באתרים.


מדובר באדם אשר הורשע בביצוע שורה של עבירות פדופיליה. עבירות המין בוצעו במשך תקופה משמעותית והמערער נדון בשנת 2003 לכמעט חמש שנות מאסר. בשנת 2007, עם שחרורו, המדינה ביקשה להטיל על המערער פיקוח עד שנת 2010. בשנת 2010, הוגשה בקשה להאריך את הפיקוח בשנתיים נוספות. במסגרת הבקשה האחרונה, המדינה ביקשה לאסור על המערער להחזיק חומרים פורנוגראפיים ולוודא שהוא איננו גולש באינטרנט אלא אם תבוצע במחשבו האישי חסימה לכניסה לאתרים פוגעניים. יודגש כי במקביל להרשעתו של המערער בעבירות המין הוא הורשע גם בשימוש בחומרים פורנוגראפיים ברשת האינטרנט.


הפר את הצו והודה "הפיתוי גדול מדי"


המדינה תמכה את טענותיה בתוצאות פעילות יזומה של יחידת הפיקוח אשר גילתה כי האיש ביצע מספר פעמים כניסות לאתרי אינטרנט פורנוגראפיים, וזאת חרף האיסור שהוטל עליו לעשות כן. המדינה טענה כי המערער ביצע את המעשים תוך כדי עקיפת תוכנת סינון אתרים שהייתה אמורה למנוע ממנו לפעול כאמור. נטען כי האחרון לא חדל ממעשיו גם לאחר שהוא הוזהר על ידי יחידת הפיקוח באופן מפורש שאינו משתמע לשני פנים. יתרה מזאת, המערער אמר (בכנות, יש לציין) למפקח כי הוא פשוט איננו מסוגל לעמוד בפיתוי והוא חייב לגלוש באתרים המדוברים. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה, וערעור שהוגש כנגדה על ידי המערער נדחה בבית המשפט העליון.


זילברטל קבע כי חוק הפיקוח מאפשר להטיל מגבלות על עברייני מין אשר נועדו לשמור על הציבור מחד, ולא להפר באופן בלתי סביר את זכויותיהם של המפוקחים מאידך. במקרה דנן, נקבע כי המדינה הצליחה להוכיח את הסכנה לפגיעה ממשית בשלום הציבור באם המערער יוכל לגלוש באתרי אינטרנט באופן חופשי. אי לכך, נקבע כי בית המשפט הינו בר סמכות להורות לאדם שלא לעשות שימוש ברשת האינטרנט וזאת משום שהדברים מתיישבים עם תכליתו והוראותיו של החוק.


במקרה דנן, השופט הדגיש כי אמנם מדובר בתנאים אשר מטילים על המערער הגבלות קשות וחמורות, אך נראה שלא היה מנוס מהליכה בנתיב זה. השופט הדגיש את מסוכנותו הרבה של המערער, אשר נשקפה הן מהמעשים בהם הוא הורשע והן בחוסר יכולתו לעמוד בפני הפיתוי שלא לגלוש לאתרים בעייתיים מבחינתו. יתרה מכך, השופט הוסיף כי המערער לא הוכיח כל פגיעה קונקרטית אשר הייתה עלולה להיגרם לו כתוצאה מלקיחת המחשב מביתו.