דמ (י-ם) 17567-09-12 שי מזרחי נ' הפועל בקעת הירדן

 

שחקן כדורגל הגיש כנגד הקבוצה בה שיחק תביעה בנוגע לתנאי העסקתו וזכויות שונות. מועדון הספורט טען כי לבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בתביעה, וזאת משום שיש להעביר את המחלוקת לבוררות פנימית במסגרת מוסד לבוררות הפועל בתוך האגודה ו/או בהתאחדות לכדורגל.

 

יש לכם שאלה?

פורום בוררות: בוררות בסכסוכים עסקיים, מסחריים ומקרקעין
פורום בית דין לעבודה ופיטורין שלא כדין


מנגד, התובע טען כי קיימת לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בסוגיות כגון דא, וזאת חרף קיומו של מוסד הבוררות. לטענת התובע, מוסד פנימי לבוררות באגודת ספורט איננו בר סמכות לדון בתביעות הנוגעות לזכויות עובדים קוגנטיות. כיצד הכריע בית הדין לעבודה בבקשת האגודה לדחות את התביעה על הסף מחמת העדר סמכות?


מערכת המשפט בישראל העניקה סמכות ייחודית לבתי הדין לעבודה לדון בתביעות אשר עניינן מחלוקות בין עובדים ומעבידים. סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה מעגן את הסמכות הנ"ל. עם זאת, סעיף 28 לחוק מסייג וקובע כי ישנם עניינים מסוימים ביחסי עבודה אשר ניתן להעבירם לדיון בבוררות. בתי הדין לעבודה מכבדים, מכוח סעיף 28, הסכמה בין הצדדים להליכי בוררות ו/או הסדרי שיפוט פנימיים אשר קיימים במסגרת יחסי עובד מעביד ספציפיים.


עם זאת, מוסד הבוררות איננו בלתי מוגבל. למשל, סעיף 3 לחוק הבוררות קובע כי נושא אשר איננו יכול לשמש כנושא להסכם בין צדדים, לא יקבל תוקף מכוח חוק זה. בג"צ קבע זה מכבר, בבג"צ 760/79 דיין נ' בית הדין הארצי לעבודה, כי סכסוך במקום עבודה בנוגע לסוגיות הקשורות לזכויות עובדים לפי חוקי המגן, איננו יכול להימסר לידיה של הכרעת בוררות.


מוסדות הבוררות באגודות ספורט מול בית הדין לעבודה


בית הדין הארצי לעבודה, במסגרת ע"ע 791/05 דורון כץ ואח' - רועי ספיר (שניתן במאי 2006), קבע כי בית הדין לעבודה הינו הערכאה ברת הסמכות לדון בסכסוך אשר מתגלע אודות תנאי העסקתם של בעלי תפקידים בקבוצות ספורט. השופטים בבית הדין הארצי עמדו על תכליתו של חוק הספורט במקרים כגון דא. נקבע כי בחינת תכליתם של חקיקת המגן ודיני העבודה, מול התכלית המקופלת בחוק הספורט, לא יכולה שלא להביא למסקנה כי זכויות עובדים בתחום משפט המגן הינן עניין לבית הדין לעבודה ולא למוסדות השיפוט של אגודות ספורט.


השופטים הדגישו כי לא מדובר במסקנה אשר גורעת מתפקידם החשוב של מוסדות השיפוט הפנימיים. צוין כי מוסדות אלה ממשיכים - גם חרף מסקנה זו - למלא תפקיד חשוב ובר סמכות בתחומי פעילות רבים (אשר נמצאים מעבר למשפט העבודה הקוגנטי). עם זאת, הודגש כי במסגרת ה"התמודדות" בין הסמכות המשפטית הנתונה לבית הדין לעבודה בדיון העוסק בזכויות מגן, לבין הסמכות המקבילה לכאורה של מוסדות השיפוט הפנימיים, ידו של בית הדין על העליונה. בפסק הדין בעניין כץ נקבע כי לא מדובר רק בדין המצוי אלא עסקינן גם בדין הרצוי.


השופט צור, אשר כתב את פסק הדין הנ"ל, הוסיף כי למרות שאין מחלוקת באשר לתוקף המחייב המקופל בהוראות חוק הספורט והתקנונים שהותקנו מכוחו, הוראות אלה לא יכולות לעמוד מעל זכויות הנתונות לעובד מכוח משפט העבודה (על בסיס חוקי המגן). כמו כן, נקבע כי לא ייתכן ש"מוסד לבוררות" הפועל בתוך אגודת ספורט יהיה בר סמכות להתגבר על סמכותו הייחודית (שאין בלתה) של בית הדין לעבודה לדון בסוגיות הקשורות בזכויות עובדים קוגנטיות.


השופט צור הדגיש כי מוסדות הבוררות באגודות הספורט נועדו לפתור מחלוקות מקצועיות הקשורות בענף ספורט מסוים. אנשי מוסדות אלה אינם שופטים ואין בידיהם את ההשכלה והכישורים להתמודד עם טענות בדבר הפרת זכויות עובדים מכוח חוקי המגן. מעבר לכך, אין בידיהם את הכלים המשפטיים והדיוניים המתאימים לעסוק בסוגיות כגון דא.


מן הכלל אל הפרט


במקרה דנן, בית הדין לעבודה נדרש לבחון תביעה אשר עסקה בסוגיות כגון הפרשה לפנסיה, ימי חופשה שנתית ותשלום שכר. היות ועסקינן בזכויות קוגנטיות, נקבע כי לא מדובר בעניינים אשר ניתן להעניק לבורר באגודת ספורט את הסמכות לדון בהם. הוזכרו דברים אשר נאמרו בעניין זהה על ידי סגנית הנשיא (בתוארה אז), השופטת נילי ארד, בבר"ע 575/09 מועדון הכדורגל הפועל ירושלים ואח' נ' רונן שוויג.


ארד הדגישה בפסיקתה כי זכויות מגן מכוחו של משפט העבודה בישראל אינן "בנות בוררות". במקרים בהם חלק ממרכיביה של התביעה עוסקים בדיני מגן בעבודה, וחלקם האחר הינו בר בוררות, עדיין אין להעניק את הסמכות לבורר. זאת על מנת למנוע מצב של פיצול דיון בין שתי רשויות שיפוטיות שונות. מיותר לציין כי פיצולי דיון כגון דא עלולים לפגוע ביעילותו של הדיון.

 

יתרה מכך, נקבע גם כי אין ללכת בנתיב הנ"ל כאשר מרבית רכיבי התביעה הינם רכיבים בני בוררות. בית הדין לעבודה הדגיש כי סעיף 2 לתקנון המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל בישראל לא ציין בנושאי הבוררות את הזכויות הסוציאליות אשר הינן עניינם של חוקי המגן הקוגנטיים. זאת לא בכדי. דהיינו, נקבע כי אין ספק שהדיון בתובענה צריך להתקיים בפני בית הדין לעבודה. 


עודכן ב: 31/08/2017