(ת"א) 28443/07 תא (ת"א) 28443-07
במקרים בהם אדם מגיש תביעת ביטוח, פתיחת התיק כרוכה בתשלום אגרה. בסופו של ההליך, במידה וידו של התובע על העליונה, חברת הביטוח לא משלמת רק את התגמולים אלא גם את אגרת בית המשפט ששולמה לשם פתיחת התיק. הלכה פסוקה היא כי התכלית ההוגנת, הסבירה והצודקת בתביעות העוסקות בנזקי גוף היא כי יש להעביר את נטל האגרה לפתחו של המבטח/המזיק.
יש לכם שאלה?
[%Forum,%]
פעמים רבות, תביעות ביטוח מסתיימות מחוץ לכותלי בית המשפט במסגרת הסכם פשרה בין הצדדים. הסכם פשרה זה קובע כי חברת הביטוח תשלם למבוטח סכומי כסף שונים בגין תביעתו. לכאורה, הסכם הפשרה מכסה את כל הסכומים אשר מוטל על המבטחת לשלם. כיצד יש לנקוט כאשר סוגיית האגרה "הושמטה" מהסכם הפשרה? האם ניתן לחייב את חברת הביטוח לשאת בהוצאות האגרה, חרף אי התייחסות לכך באופן מפורש בהסכם? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט השלום בתל אביב.
כלי פרשנות משפטיים להסכם הפשרה
בית המשפט קבע כי בחינת הסכם הפשרה בין הצדדים העלתה כי התובע והנתבעת לא התייחסו כלל לסוגיית אגרת המשפט. לא נקבע מי ישלם אותה ועל כן לא היה מנוס משימוש ב"כלי פרשנות משפטיים" מקובלים על מנת לבור את המוץ מן התבן.
סעיף 25(א) לחוק החוזים קובע כי יש לפרש חוזה בהתאם להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זו צריך להשתקף מתוך החוזה ו/או להשתמע מתוך הנסיבות (כך הסעיף). במרוצת השנים, הוראה זו נתפסה כעניין המשקף הליך דו-שלבי של פרשנות. לפיו, יש לבחון את אומד דעתם של הצדדים כפי שהוא משתקף בחוזה, ורק במידה ולא ניתן למצוא פיתרון לסוגיה בדרך זו, יש לבחון את הנסיבות.
במילים פשוטות, בית המשפט בוחן בשלב ראשון את החוזה בדקדקנות. לאחר מכן, במידה ולא עולה בידיו למצוא תשובה ראויה, הוא נדרש ל"בחינה חיצונית" של הנסיבות (הרקע לחתימת החוזה וכו').
בתביעת ביטוח - המבטח משלם את האגרה
הלכה פסוקה היא כי כאשר בית המשפט נדרש לסוגיות כגון דא, שומה עליו להיחשף ל"כל המקורות העומדים לרשותו". דהיינו, הוא יכול גם להיעזר בנסיבות חברתיות ובנורמות כלליות. הנשיא (בדימוס) אהרון ברק הגדיר זאת כ"כללי הגינות המקובלים על הבריות". אי לכך, כאשר ניתן להקיש מדברי החוזה שתי משמעויות שונות, ההכרעה ניתנת בהתאם לתכלית החוזה.
נשאלת אפוא השאלה, מהי תכלית זו? התשובה לכך עוסקת בתכלית הסובייקטיבית המשותפת של הצדדים. במקרים בהם בית המשפט עומד בפני חוסר נתונים ממשיים אודות אומד-דעת הצדדים לחוזה, ניתן לפנות לתכלית האובייקטיבית המקופלת מאחוריו. למשל, כאשר עסקינן בחוזה פשרה בסוגיית ביטוח, יש לבחון את פרשנותו ברוח ההלכה הפסוקה בנוגע לתביעות ביטוח.
במקרה דנן, בית המשפט קבע כי יש להטיל את החבות בתשלום אגרת המשפט על חברת הביטוח. ראשית, הודגש כי במקרים כגון דא, במידה והתביעה הייתה "נסגרת" בבית המשפט, האגרה הייתה מונחת לפתחה של המבטחת. כמו כן, היות והסכם הפשרה עיגן למעשה את קבלת התביעה, שכן נקבעו פיצויים לטובת המבוטח, הרי שהיה בכך כדי להשית את האגרה על הנתבעת. זאת ועוד, נקבע כי היות וחברת הביטוח הייתה מודעת לעניין זה, במידה והיא הייתה מעוניינת לפטור עצמה מתשלום האגרה, היה עליה לציין זאת במפורש בהסכם הפשרה.
