ע"א 7945/99 עו|ד שילר נ' אלון לוין


ביום 21.9.1997 ניתן צו לכינוס נכסיו של המשיב 1. באותו מעמד קבע בית-המשפט המחוזי כי כל ההליכים המשפטיים התלויים ועומדים כנגד המשיב יעוכבו, וכי הוא יוכל להמשיך להתגונן כנגד תביעות שהוגשו נגדו "אם יגיש בקשה מתאימה".

 

לבקשתו, אישר לו בית-המשפט להמשיך ולנהל את הגנתו בתיקים אחדים שבהם נתבע לפרוע שטרות. המשיב טען לעניין אותם תיקים, כי החתימה על גבי השטרות, המתחזה להיות חתימתו, זויפה, וכי התחייבותו נגועה במירמה ובעושק. ביום 2.7.1998 הוכרז המשיב כפושט רגל, והמבקש נתמנה כנאמן על נכסיו.

 

ביום 29.4.1999 ביקש המשיב כי בית-המשפט המחוזי יאפשר לו להמשיך ולנהל את הגנתו בעצמו ובאמצעות בא-כוחו, בתיקים האמורים. המבקש התנגד לכך, אך בית-המשפט נעתר לבקשת המשיב. מכאן הערעור.


מהי מטרת עיכוב ההליכים לפני מתן צו כינוס?


1. מתן האפשרות לפושט הרגל לנהל את הגנתו בעצמו, ושלא במסגרת הבירור המתקיים בפני הנאמן, עלול לפגוע בהגשמת המטרות שאותן בא להגשים הליך פשיטת הרגל, ובמיוחד את הצורך לכנס את נכסי פושט הרגל ולחלקם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה, היעילה והשווה ביותר.


2. הכלל הוא שפושט הרגל איננו נחשב כבעל עניין בהליכים הנוגעים לחיובי ממון המוטלים לחובת קופת הנאמנות או לזכותה, וזכות העמידה לתבוע ולהיתבע בהליכים כאלה יוחדה לנאמן לבדו.

 

מתן היתר לפושט הרגל לנהל בעצמו ובאמצעות עורך-דין מטעמו התדיינויות משפטיות הנוגעות למקצת מחובותיו עשוי לגרוע בסופו של יום מקופת פשיטת הרגל, מקום שבו אין בידי פושט הרגל מקורות בלתי תלויים למימון הוצאות ההליך המשפטי.


לסיכום,

 

מטרת עיכוב ההליכים לפני מתן צו כינוס היא כפולה: ראשית למנוע פגיעה בעקרון השוויון בין הנושים ושנית, לחסוך מזמנם של ביהמ"ש.