ת"א 267/76 מירון בן ציון ופריבס עורך דין נ' בנק ארץ ישראל


המבקשים תוקפים את החלטת הנאמנים להכיר בתביעת החוב שהגיש מפרק הבנק, וזאת נוכח שורת מעשים העולים, לגישתם, לכדי משוא פנים וניגוד אינטרסים.


מהי תוקפה של החלטת הנאמנים הקודמים?


1. ככל שהדברים אמורים במשוא פנים הנטען כנגד נאמן בפשיטת רגל, לא יצא טוען הטענה ידי חובתו אם יוכיח חשש גרידא. הנטל הרובץ לפתחו הינו במעט כבד יותר. היינו, משוא הפנים בהקשר זה אינו פועל יוצא של חשש גרידא אלא של תשתית עובדתית כלשהי.


2. האם לא ברור לבית-המשפט, בשעה הוא מאשר את מינויו של פלוני לתפקיד הנאמן בפשיטת רגלו של אלמוני (ודוחה עקב כך טענות של משוא פנים שהושמעו נגדו), שיבוא יום ואותו נאמן יעמוד מול ההכרח להכריע בתביעות החוב שתוגשנה נגד פושט הרגל? היש, בין תפקידיו של הנאמן, כאלה שהם טבעיים וברורים יותר מהכרעות בהוכחות החוב? אין זאת אלא שבית-המשפט, בהכריעו בשאלת מינוי הנאמן, ידע כי הלה יצטרך להכריע בהוכחות החוב ולא נמצא בכך כל פגם.


3. תפקידו של כל נאמן הוא לממש נכסים משל פושט-הרגל ובכל דרך אפשרית, בין בדרך גילוי נכסים ובין בדרך תביעה. העובדה שלפושט-רגל אין אולי ענין, מסיבותיו ושיקוליו הוא, לנקוט צעדים מסויימים למימוש וגילוי רכוש - אינה יכולה להיחשב כניגוד אינטרסים ביחס לכלל הנושים.


4. זאת ועוד, שאלת משוא הפנים הוכרעה כבר לפני 13שנים. הכרעה שונה תעמיד בסכנה את כל ההליך ותגרום לקריסתו כמגדל קלפים. עשיית הצדק לא תפגע במקרה זה, באשר בית-המשפט צפה במועד החלטתו כי הנאמן שאותו אישר יצטרך בבוא היום להכריע בהוכחת החוב.


לסיכום,

 

יש לדחות את בקשת המבקשים. המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה ולא העמידו כל תשתית עובדתית לשם הוכחת משוא הפנים ולפיכך, החלטת הנאמנים הקודמים תקפה.