ע"א 5335/92 לאה סייג נ' האפוטרופוס הכללי


בית המשפט המחוזי בחיפה החליט להיענות לבקשת המערערים ולהוציא בעניינם צו כינוס ופשיטת רגל. כן חויבו כל אחד מן המערערים לשלם סך של -.500, 1ש"ח לחודש על-חשבון חובותיהם. הערעור מכוון עצמו נגד גובה התשלום החודשי, ובקשת המערערים היא כי נפחית מתשלום זה ונעמידו על סך של 50ש"ח לחודש לכל אחד מהם.


האם יש להקטין תשלומים בהם חויב חייב שהוכרז כפושט רגל?


1. גובהם של תשלומים חודשיים המוטלים על חייב בפשיטת רגל נקבע - ואמור להיקבע - תוך התייחסות לשני שיקולים בסיסיים אלה:

 

ראשית, גובהו של החוב המוטל על החייב, ושנית, יכולתו של החייב לפרוע את החוב. הסכום בו יחוייב פושט-רגל אמור לשקף במידה ראויה הן את טובת הנושים ¬המבקשים בדרך זו לזכות במגיע להם - והן את טובת החייב כך שיתאפשר לו לפרוע את חובותיו על פי יכולתו.

 

במקום בו אין לחייב כל יכולת החזר החובות, או במקום בו יכולתו לתשלום נמוכה ביותר לעומת החוב המוטל עליו, לא יהיה זה מתאים ליתן צו כינוס ופשיטת רגל . צו כי יינתן בנסיבות אלו, לא תהיה בו כל תועלת לנושים, ולא למקרה מעין-זה כיוון המחוקק בקביעתו של מוסד פשיטת הרגל.


2. בתיתו את החלטתו, עמדו לפני בית משפט קמא העובדות הבאות:נ החוב הוא בסך של כ-000, 400ש"ח; אבי המשפחה, המפרנס, נפטר עוד בטרם ניתנה ההחלטה; האם חולת סרטן, נכה בשיעור של %100, חיה מקצבת הביטוח הלאומי ומפנסיה של בעלה המנוח, בסך-הכל סכום של כ-000, 2ש"ח לחודש.

 

אליהו סייג, הבן, עובד כשכיר בחנו, ומשתכר, לפי הצהרתו בבקשה לפשיטת רגל, סך של כ-500, 1ש"ח לחודש. לאור כל נתונים אלה השית שופט קמא תשלום חודשי בסך -.500, 1ש"ח על כל אחד מן המערערים, האם ובנה.


3.
בית המשפט שלערעור יתערב במסקנות בית משפט קמא כאשר נתגלה פגם באותן מסקנות, לאור העובדות ועל פי הגיון הדברים. במקרה שלפנינו, מדובר בחוב בסך של כ-000, 400ש"ח (הערה:ב אף כי הסכומים המפורטים בשתי הבקשות עולים על סכום זה בהרבה, יש חובות חופפים, בהיות האם ובנה ערבים שניהם לאותו חוב).

 

חשבון פשוט יעלה, שקביעת תשלום חודשי בסך של -.000, 3ש"ח, אמור לפרוש את התשלומים על-פני תקופה בת למעלה מ- 130חודשים, והמדובר בקרן בלבד. היענות לבקשת המערערים לפנינו, פירושה פרישת התשלומים על-פני תקופה בת 400חודשים (לעניינה של הקרן בלבד).


4. בהטילנו על כפות המאזניים, מזה ומזה, את האינטרסים של המערערים ואת האינטרסים של הנושים, דומה כי היענות לבקשת המערערים תטה את הכף אל-עברם יתר-על-המידה, ושלא בצדק.

 

אכן, החלת ההלכה על עניינם של המערערים מחייבת דחיית ערעורם. אם אין המערערים יכולים לעמוד בתשלום שהוטל עליהם - על רקע הנתונים שהיו לפני בית משפט קמא - ניתן לבטל את הצו שניתן, ולהעלות את החזר החובות על מסלול הוצאה לפועל רגיל.


לסיכום,

 

בבחינת האינטרסים של המערערים והאינטרסים של הנושים, דומה כי היענות לבקשת המערערים תטה את הכף אל-עברם יתר-על-המידה, ושלא בצדק. לפיכך, אין להקטין את התשלומים בהם חויבו המערערים.