בש"א 1104/98 נמרוד שביט נ' הכונס הרשמי


ערעור על החלטת כונס הנכסים הרשמי לדחות את בקשת המבקש להארכת מועד להגשת תביעת חוב כנגד החייבים. החייבים חייבים למבקש סך של 26,345 ש"ח כאמור בתביעות החוב שהגיש, בגין שיק אשר ניתן כבטחון לערבות של חברת "נדבך על נדבך".

 

השיק הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים ביום 26.11.96. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל גבתה לשכת ההוצאה לפועל 1,725 ש"ח מכספי החייבת והעבירה אותם למבקש ביום 22.5.97. ביום 28.5.97 הגישו החייבים בקשה למתן צו כינוס והכרזת פשיטת רגל.

 

ביום 1.6.97 ניתן כנגד החייבים צו כינוס נכסים. המשיב שלח לנושים הודעה על מתן צו הכינוס והזמנה לאסיפות נושים והודעה כזו לא נשלחה למבקש או ללשכת ההוצאה לפועל. כן פורסמה הודעה על צו הכינוס בעיתונים וברשומות. המבקש הגיש תביעת חוב למשיב ביום 1.4.98, כאשר המועד האחרון להגשתה על פי סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת, הוא שישה חודשים מיום מתן צו הכינוס, כלומר ביום 1.12.97.

 

האיחור בן ארבעת החודשים בהגשת תביעת החוב למשיב נבע, לטענת המבקש, מחוסר ידיעתו על צו הכינוס שניתן נגד החייבים.


האם יש לקבל הערעור?


1. על פי סעיף 71(ב) סיפא לפקודה, ניתן להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה מטעמים מיוחדים שיירשמו.


2. אי ידיעה אינה יכולה לשמש טעם מיוחד כשלעצמו מקום שהחובה היחידה שמטיל החוק היא פרסום הודעה על הכרזת פושט הרגל בעיתון וברשומות. וממילא גם לא ניתן לראות באי דיווח החייבים על צו הכינוס בלשכת ההוצאה לפועל, חוסר תום לב כאשר לא מוטלת עליהם חובה לדווח לו.

 

עם פרסום ההודעה על מתן צו כינוס קמה חזקה כי הנושה יודע על פשיטת הרגל של החייב. עם זאת, סבור ביהמ"ש כי חזקה זו יכולה להיסתר בנסיבות מסוימות וחריגות, כאשר שיקולי הצדק מחייבים זאת.


3. במקרה דנן, החייבים לא ציינו בדו"ח על נכסים וחובות את המבקש כאחד מנושיהם, שכן לו עשו כך, היתה נשלחת למבקש הודעה על אסיפת הנושים, כפי שנשלחה לשאר הנושים.

 

נכון הדבר, שאין על המשיב חובה להודיע לנושה על צו כינוס באופן אישי וכי על פי הפקודה די בפרסום בעיתונים, אולם ברגע שנשלחו לכל הנושים האחרים הזמנות לאסיפה והודע להם על צו הכינוס, נראה כי המבקש זכאי היה גם הוא לאותה התייחסות. משלא נעשה כן, התוצאה המתקבלת היא, שהנושה מופלה לרעה עקב מחדל של החייב וזהו מצב בלתי נסבל.


4. לאור נימוקים אלה ולאור העובדה שמדובר באיחור של 4 חודשים בלבד, הארכת המועד להגשת תביעת החוב לא תגרום נזק של ממש להליכים, ותמנע הפליה בין הנושים, והיא מתחייבת משיקולים של צדק ושוויון.


לסיכום,

 

יש לקבל את הערעור ולהאריך את המועד להגשת תביעת חובו של הנושה משיקולים של צדק ושוויון לאור העובדה כי החייב לא ציין דו"ח הנכסים את המערער כאחד מנושיו ולכן לא נשלחה לו הודעה על אסיפת נושים.