ע"א 397/87 יורם גיל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ


ניתן צו כינוס נגד המערערת 3, שהיא שותפות רשומה, ונגד שני שותפיה ליאו זיגמן ורחל זיגמן. הצו ניתן בגדר סעיף 5(2)(א) לפקודת פשיטת הרגל. הנשיאה המלומדת של בית המשפט המחוזי נתנה את צו הכינוס, לאחר שקבעה, כי בוצע מעשה פשיטת-רגל של הישארות בחו"ל לפי סעיף 5(2) הנ"ל על-ידי המערער.

 

לטענת המערערים, לפי סעיף 5(2)(א) לפקודה שומה היה על המשיב להוכיח פוזיטיבית את כוונת המערער 1להתחמק מנושיו ולדחותם. כוונה זו לא הוכחה, שכן סיבת נסיעתו החפוזה של המערער 1לחוץ-לארץ הייתה אך פחדו ממעצר על-ידי המשטרה.


האם יש לקבל את הערעור?


1. מחד גיסא עניין קיומה או אי-קיומה של הכוונה הדרושה לפי סעיף 5(2) לפקודה הוא עניין שבעובדה, שעל המבקש להוכיחו, אך מאידך גיסא אפשר להסיק על קיום הכוונה הדרושה מן הנסיבות.


2. כתימוכין עובדתיים לטענת המערערים שימש תצהיר, שהוגש על-ידי מי שהיה מתמחה במשרדו של פרקליט המערערים, שעל פיו הוא שמע מהמערער 1, שהוא נסע לחוץ-לארץ מפחד המעצר ולא כדי להכשיל את נושיו, לא זו בלבד שהמערער 1עצמו לא מסר תצהיר, והדבר אומר דרשני.

 

אף לו הצהיר החייב בעצמו כאמור, לא הייתה ההצהרה קובעת אלא הנסיבות. לא זו אף זאת:ב בתצהיר אף לא נאמר, בשל מה ממשיך המערער 1להישאר בחוץ-לארץ.


3. מתמחה במשרדו של פרקליט המערערים, שעל פיו הוא שמע מהמערער 1, שהוא נסע לחוץ-לארץ מפחד המעצר ולא כדי להכשיל את נושיו, לא זו בלבד שהמערער 1עצמו לא מסר תצהיר, והדבר אומר דרשני, אלא בצדק כתבה הנשיאה המלומדת, שאף לו הצהיר החייב בעצמו כאמור, לא הייתה ההצהרה קובעת אלא הנסיבות. לא זו אף זאת:ב בתצהיר אף לא נאמר, בשל מה ממשיך המערער 1להישאר בחוץ-לארץ.


4. הנשיאה המלומדת יכלה לקבוע על יסוד יציאתו החפוזה של המערער 1לחוץ-לארץ, לאחר שמסר לנושיו הצהרות כזב, הישארותו שם במשך עת רבה, תוך ידיעה שקצרה ידם להשיגו שם, ואי-הצעת הצעות של ממש להסדר תשלומים של חוב שאינו מוכחש, שכוונתו הייתה להתחמק מנושיו ולדחותם, אף אם הייתה לו גם כונה להתחמק ממעצר על-ידי המשטרה, בקשר להליכים הנוגעים לאותו חוב.


לסיכום,

 

יש לדחות את הערעור. קיומה של הכוונה הדרושה לשם מתן צו כינוס הינו עניין שבעובדה שעל המבקש להוכיחו אך ניתן להסיק על קיום הכוונה הדרושה מן הנסיבות. במקרה דנן, ניתן היה להסיק כי המערער מנסה להתחמק מנושיו.