ע"א 5503/92 עדה קירצמן נ' כונס הנכסים הרשמי


ביום 14.11.91הוכרזו המערערים כאמור פושטי-רגל על-פי בקשתם, והוטל עליהם לשלם סכום חודשי בסך 000, 1ש"ח לקופת פשיטת הרגל, מיום 25.12.91, על חשבון חובותיהם אשר הסתכמו בשעתם בכ-000, 400ש"ח.

 

בטרם מתן צו הכינוס שילמו המערערים סך של 000, 3ש"ח כתנאי לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל אשר נפתחו נגדם. לאחר מתן צו הכינוס הגישו המערערים בקשה להפחתת התשלום החודשי של 000, 1ש"ח, וזאת לאור המצוקה הכלכלית שבה היו נתונים.

 

בית המשפט קמא לא הכריע בבקשה זו לגופה, אלא נתן למערערים ארכות לתשלום הפיגורים שנוצרו עקב אי-פירעון התשלומים החודשיים, בהסכמת כונס הנכסים הרשמי.

 

בד בבד עם הגשת הערעור דנן פנו המערערים לבית-משפט זה בבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של הרשם . לאחר קבלת בקשה נוספת לעיכוב ביצוע מאת המערערים החליט בית-משפט זה , כי ישקול מחדש את הבקשה רק אם ישולמו כל הפיגורים. סכום הפיגורים (000, 13ש"ח) אכן שולם, וכך גם סך של 000, 1ש"ח מדי חודש.


האם על ביהמ"ש לבחון מחדש צו כינוס שניתן?


1. סעיף 55לפקודת פשיטת הרגל הוא שקובע ומגדיר את סמכותו של בית המשפט לבטל הכרזה על פשיטת-רגל, בזו הלשון: "סמכות .55(א) ראה בית המשפט שחייב פלוני לא היה צריך לבטל להיות מוכרז רגל, או הוכח להנחת דעתו שחובותיו של הכרזה פושט הרגיל נפרעו במלואם, רשאי הוא בצו, לפי בקשתו של כל אדם מעוניין, לבטל את ההכרזה, והביטול יפורסם בהקדם ברשומות ובעתון יומי.

 

(ב) בית המשפט רשאי לבטל את ההכרזה גם אם לדעתו אין בהמשך ניהול פשיטת הרגל כדי להביא תועלת לנושים, ואולם ביטול ההכרזה מסיבה זו אין בה כדי להסיר מפושט הרגל פסלות על פי דין הנובעת מן ההכרזה, אלא אם החליט בית המשפט להסיר את הפסלות.


2. באשר לביטול צו כינוס נכסים, הרי שסעיף 55אינו קובע הסדר כלשהו, ועל-כן ניתן לבטל צו זה מכוח סמכות ביטול הצווים הכללית המוקנית לבית המשפט לפי סעיף 181לפקודה. שיקול הדעת בביטול צו כינוס נכסים יהיה זהה, בדרך כלל, לזה המותווה בסעיף 55לגבי ביטול צו פשיטת-רגל.


3. הנסיבות אשר בהתקיימן רשאי בית המשפט לבטל מעיקרא צו המכריז על חייב כפושט-רגל מורכבות משני מצבים עיקריים: א. מצבים שבהם אותו חייב לא צריך היה להיות מוכרז פושט-רגל מלכתחילה. ב. מצבים שבהם אין בהמשך ניהול פשיטת הרגל כדי להביא תועלת לנושים.


4. יש כאן צורך למצוא את נקודת האיזון הנאותה בין האינטרסים המנוגדים של הנושים ושל החייב. מחד גיסא, יש להתחשב באינטרס של הנושה להיפרע מנכסי החייב בסכומי נשייתו, בלי שהחייב יופטר מחובותיו. מאידך גיסא, קיים אינטרס החייב לשמיטת חובותיו ולפתיחת פרק חדש בחייו - דבר המתאפשר לו לעתים קרובות רק במסגרת הליכי פשטת הרגל.


5. השיקול הראשון והעיקרי אשר עולה מהפקודה הוא שיקול התועלת לנושים, דהיינו עד כמה יקדמו מינוי כונס נכסים והכרזת החייב פושט-רגל את עניינם של הנושים בפירעון החובות המגיעים להם. השיקול השני שאליו נדרש בית המשפט במסגרת סעיף 55(א) נוגע לבחינת הליכי ההוצאה לפועל הרלוואנטיים לעניין הנדון.

 

סעיף 18קובע מפורשות כי יש לבדוק את הליכי ההוצאה לפועל אשר ננקטו נגד החייב בעבר או שיכולים להינקט נגדו בעתיד. שיקולים נוספים הקשורים לחייב ואשר יש לבחון אותם בעת קבלת החלטה לגבי צו כינוס הם מידת תום-לבו של החייב, הנסיבות שהובילו ליצירת החוב, והאמצעים שנקט החייב עד להליך הנדון.

 

מאחר שמדובר בבקשה הבאה מטעם החייב, ואשר נועדה להעניק לו הגנה מסוימת, לא יינתן צו מקום בו אותו חייב חסר תום-לב, ולו במעט, בין בשלב יצירת החובות, בין בשלב הליכי אכיפת החובות, ובין בעת פנייתו לבית המשפט למתן צו כינוס. אין לאפשר לחייב חסר תום-לב להפיק תועלת מהליכי פשיטת הרגל.


6. במקרה דנן עולה מנימוקי הרשם בהחלטתו נושא ערעור זה, שהטעם העיקרי לביטול צו הכינוס היה היעדר תועלת לנושים לאור הימנעותם של המערערים מלשלם אפילו תשלום אחד מהתשלומים החודשיים אשר הוטלו עליהם.

 

דא עקא, שמאז ניתנה החלטתו של הרשם חלה התפתחות משמעותית, בכך שלאחר מתן החלטתו הנ"ל של השופט אור שילמו המערעורים הן את הפיגורים אשר הצטברו בתיק הכינוס שלהם בסך 000, 13ש"ח, והן תשלום חודשי של 000, 1ש"ח לקופת הכינוס.

 

נראה כי בנסיבות אלה יש מקום לשקול מחדש את שאלת ביטול צו הכינוס תוך התייחסות מחודשת לתועלת שתצמח לנושים מהליך הכינוס, ותוך התחשבות גם בכל יתר השיקולים אשר הותוו לעיל.


לסיכום,

 

במקרה דנו בו שילמו החייבים את הפיגורים שנצטברו בתיק והן את התשלום החודשי יש לשקול מחדש את שאלת ביטול הכינוס תוך התייחסות מחודשת לתועלת שתצמח לנושים מהליך הכינוס.