חובת זהירות הבנק כלפי לקוח: חובות חוזיות וחובות בנזיקין

חובת זהירות הבנק כלפי לקוח: חובות חוזיות וחובות בנזיקין

הקשר בין בנק לבין לקוחו הוא, ביסודו, קשר שבחוזה, וחלות עליו מספר מערכות דינים. הפסיקה החדשה יצרה זיקה בין חובת תום-הלב בדיני החוזים לאלמנטים הדרושים לצורך יישום עוולת הרשלנות. נקבע, כי בצד החוזה שבכתב, קיימות תניות והסכמות מכללא הנדרשות מטיב היחסים אשר בין השניים - וביניהן חובת הזהירות הכללית שבין "שכנים". בגדרי החוזה שבין הבנק לבין לקוחו אמור הבנק - במלאו אחרי הוראות לקוחו - לנהוג בזהירות ראויה בשמירה על האינטרסים של לקוחו. חובת זהירות "שתולה", אפוא, בחוזה אשר בין הצדדים אף ששורשיה בדיני הנזיקין[1]. עם זאת, היא עשויה להיות רלבנטית גם לעניין אחריותו בנזיקין של הבנק כלפי הלקוח[2], אך כמובן מבלי שתינתן ללקוח הזכות לקבל פיצוי כפול עבור המעשה הרשלני[3].

לתניית פטור יש את הכוח לשלול את חובת הזהירות של הבנק כלפי לקוחו. עם זאת, יש לפרש את תניית הפטור בהתאם לנסיבותיה. במשפט המקובל נקבע כי הגישה הנכונה היא לנהוג בקיומה של תנית פטור כאחת מן העובדות הרלוונטיות לצורך בדיקת חובת הזהירות[4]. גישה דומה קיימת אף בישראל[5].

לא ניתן לספק רשימה ממצה של המקרים בהם ימצא הבנק אחראי כלפי לקוחו ברשלנות, ועם זאת מסקירה של פסקי-דין בארץ ובמשפט המקובל עולה, כי הבנק עשוי להימצא אחראי עקב אי-הגנת לקוחו מפני מרמה במשיכת שיקים או באמצעות הוראות תשלום אחרות, עקב עצה רשלנית שנתן בענייני השקעות או
אי-מתן הסבר לגבי חתימה על מסמכי משכנתא[6].

--------------------------------------------------------------------------------

[1] כב’ השופט חשין ב-דנ"א 1740/91 בנק ברקליס דיסקונט נ’ שרגא פרוסט קוסטמן ואח’, פ"ד מז(5) 31.

[2] שם, בפסק-דינו של כב’ הנשיא ברק.

[3] בן אוליאל ר’ "דיני בנקאות", המכון למחקרי חקיקה ופסיקה הפקולטה למשפטים אונ’ ירושלים, 90.

[4] McCullagh v Lane Fox & Partners, [1996] PNLR 205, CA..

[5] ת"א (שלום) 13500/95 עובד אהרון נ’ בנק המזרחי המאוחד, דינים שלום ט’(1) 63.

[6] Hapgood Mark, Paget's Law of Banking, Butterworths, 114.