הפגם היחיד שמצא בית המשפט בהתנהלותו של הבנק, ואשר בגינו פסק בית המשפט העליון כי יש להפחית מסכום החוב של התובעים לבנק, היה נעוץ בעובדה שהבנק לא מנע מהתובעים להמשיך ולמשוך כספים מחשבונם לצורך רכישת ניירות ערך, גם כשהחשבון היה מצוי ביתרת חובה משמעותית.
ת.א. 2759/98 מזל ושלמה יעקבי נ’ בנק דיסקונט לישראל בע"מ, בבית משפט מחוזי תל אביב-יפו, בפני כבוד השופט ד"ר עמירם בנימיני, ניתן ב- 16 בדצמבר 2008
התובעים קיבלו סכום השווה ל- 970,000 דולר ורכשו דירת מגורים תמורת סך של 280,000 דולר, ואת יתרת הסכום הפקידו בשני חשבונות אצל הנתבע בנוסף על חשבון אחר שהיה קיים. כמו כן, פתחו התובעים תוכנית חיסכון על שם התובעת, בה הופקדו 300,000 ₪ שנמשכו מחשבון התובעת. התובעים רכשו ניירות ערך בסכום של כ-200,000 ₪, ולאחר שההשקעה נשאה רווחים, הגדילו את השקעותיהם לסכום כולל של 1,837,736 ₪.
בנוסף חתמה התובעת על בקשה להקצאת אשראי בסך 400,000 ₪ לצורך רכישת ניירות ערך נוספים בחשבונה שיעבדה התובעת את ניירות הערך שהיו בחשבון אותה עת, כמו גם את אלה שיהיו בו בעתיד. בנוסף רכשו התובעים דירה נוספת בסכום של 270,000 דולר,לצורך מימון רכישת הדירה השניה נטלה התובעת מהבנק שתי הלוואות על סך של 750,000 ₪, להבטחת פרעון ההלוואות הנ"ל משכנו התובעים את הדירה ואת הגג שמעליה.
בתחילת חודש פברואר 1994 התחולל משבר בבורסה לניירות ערך,בתקופה זו ספגו התובעים הפסדים בשל ירידת ערכם של ניירות הערך, ויתרות החובה בחשבונותיהם הלכו ותפחו. בעקבות דרישת הבנק להקטנת יתרות החובה נאלצו התובעים לפרוע את תוכנית החיסכון שפתחו על שם התובעת. למרות יתרת החוב הגבוהה, איפשר הבנק לתובעים להמשיך למשוך כספים מחשבונותיהם, משהגיעה יתרת החובה בחשבונות התובעים לסך של 1,394,925 ₪, שלח הבנק לתובעים דרישה לפרעון מיידי של החוב. לאחר שהחוב לא נפרע, פנה הבנק ללשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב וביקש לממש את שטר המשכנתא לפיו שועבדו לו, כאמור, הדירה השניה והגג שמעליה. לאחר שראש ההוצאה לפועל נענה לבקשת הבנק, הגישו התובעים את התביעה דנן.
התובעים, כאמור, עתרו לסעד הצהרתי בדבר בטלות שטר המשכנתא וכן בטלות כל הפעולות בניירות ערך שבוצעו בחשבון, וזאת בעילות של עושק, הטעיה, הפרת חוזה, הפרת חובות אמון, ניהול משא ומתן בחוסר תום לב, הפרת חובת גילוי וחובת זהירות והצגת מצג שווא רשלני מצד הבנק כלפיהם. עוד טענו כי נציגי הבנק שיכנעו אותם להפקיד בבנק
את כספי הפיצויים שקיבלו תמורת פינוי דירתם, תוך שהם מבטיחים להם כי הכסף שיפקידו יושקע וינוהל באופן שיתן להם מקסימום רווחים, תוך שמירה קפדנית ובטוחה על ערכו. עוד טענו התובעים כי התובעת חתמה על מסמכים מבלי להבין את תוכנם. כך גם, שידל אותם הבנק לרכוש את הדירה השניה מכספי הלוואות שיעמיד לרשותם, במקום מכספים שהיו מצויים אותה עת בחשבונם .
הפגם היחיד שמצא בית המשפט בהתנהלותו של הבנק, ואשר בגינו פסק בית המשפט העליון כי יש להפחית מסכום החוב של התובעים לבנק, היה נעוץ בעובדה שהבנק לא מנע מהתובעים להמשיך ולמשוך כספים מחשבונם לצורך רכישת ניירות ערך, גם כשהחשבון היה מצוי ביתרת חובה משמעותית.
על מנת לשום את חלקו של הבנק בחובם של התובעים נוכח פסול התנהגותי זה, יש לבחון את גרסאות הצדדים, כפי שאלו באה לידי ביטוי בתצהיריהם ובעדותם, ולאור ממצאיה של כב’ השופטת אחיטוב-הרטמן. בפרט יש להתחשב בעובדה שגרסת התובע, לפיה הבנק שידל אותו ליטול הלוואות על מנת לממן רכישת ניירות ערך וכן את רכישת הדירה השניה, כמו גם יתר טענות התובעים בכתב התביעה, לא התקבלו על ידי השופטת אחיטוב-הרטמן.
כך גם יש להתחשב בעובדה שגרסת הבנק היתה שהתובע הוא שהתעקש על לקיחת הלוואות מן הבנק ועל הגדלת מסגרת האשראי שלו, לצורך השקעות ספקולטיביות בבורסה, וכי נציגי הבנק ניסו דווקא למתן את התובע וייעצו לו להשקיע את כספו במניות סולידיות באופן יחסי. גורם רלוונטי נוסף הינו העובדה שכאשר הבנק נתן לתובע הלוואה לרכישת הדירה השניה, והעניק לו אשראי לצורך רכישת ניירות הערך, עמדו לזכות התובע בטחונות רבים בדמות מזומנים, דירות וכן ניירות ערך בשווי רב.
לפיכך, יש להבחין בין החוב שנוצר בחשבון כתוצאה מן ההלוואה שנטלו התובעים לרכישת הדירה השניה, אשר אין סיבה לייחס אפילו חלק ממנו לבנק, לבין החוב שנבע מהשקעותיו של התובע בניירות ערך, וגם כאן, יש לייחס לבנק אחריות מוגבלת רק לגבי אותן רכישות שבוצעו כאשר חשבונות התובעים היו ביתרת חובה.
.jpg)
.jpg)
