בתיק מאוחד זה הוגשו על ידי התובע תביעות כנגד הנתבעים בגין יתרות חובה בחשבון החברה ובחשבון הנתבעים. הוגשה על ידי הנתבעים תביעה שכנגד בגין נזקים שגרם התובע לנתבעים בניהול חשבונות הבנק, שאותם יש לקזז מיתרת החובה. טענת הנתבעים היא להתניית שירות בשירות וכן ברשלנות וחוסר תום לב בפתיחת קרנות הנאמנות הספקולטיביות שעה שהבורסה היתה בירידה.
הכללים לבחינת התניית שירות בשירות:
נבחן לפי סעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תנאי לכך שמדובר בהתניית שירות בשירות הוא שהבנק התבקש לתת שירות אחד, כגון אשראי, והתנה זאת בקניית שירות אחר, כגון פתיחת תוכניות חסכון. ואולם, אם קיים קשר עסקי סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי, לא יחשב הדבר התניית שירות בשירות.
נוסחת איזון זו, בדבר הקשר העסקי הסביר, דרושה, בין היתר, שכן המקרים הבאים בפני בית המשפט הם מקרים שבהם נטענת בדיעבד התניית שירות בשירות, והטענה עלולה להיות מושפעת מהעובדה שהלקוח נותר חייב כספים לבנק ומאידך התוצאה של מימוש תוכניות החסכון שנפתחו לא כיסתה את מלוא החוב.
כאשר קיימות תוכניות חסכון ובצידן אשראי ו/או חריגה ממנו, יש להכריע אם מדובר בהתנהלות לגיטימית של הבנק, או לא. אין הוראה כללית שלפיה אסור לפתוח תוכניות חסכון לאדם שהחברה שלו, או הוא עצמו, מקבלים אשראי בבנק. התנהגות סבירה ומקובלת היא שאדם המנהל עסק, גם במקרה שהעסק מנוהל לפי אשראי המתקבל מהבנק, מחליט למשוך מרווחי העסק הן כספים לצורך מחייתו והן כספים לשם יצירת חסכון.
מנגד, אפשר ואפשר שהבנק יתנה מתן אשראי ברכישת תוכניות חסכון ו/או קרנות נאמנות, שבגינם יש לו רווחים שונים, כך שינצל את כוחו הכלכלי העדיף כנותן אשראי להשגת רווחים מלבד לגובה הריבית. לשם בדיקת השאלה אם מדובר בהתהנלות לגיטימית אם לאו, קבעה הפסיקה כללים בענין זה. ניתנה התייחסות בעיקר לשני פסקי דין, פ"ד בוני התיכון ופ"ד סריגי ציביאק.
בפ"ד בוני התיכון, נקבע בין היתר: הרקע להתניית שירות בשירות הוא הכוח הכלכלי העדיף המופעל על-ידי הבנק כלפי הלקוח. כוח עדיף זה ביקש המחוקק לנטרל על-ידי הטלת איסור על התניית שירות בשירות. להגנה שמקנה המחוקק על הלקוח הצרכן יש ממד פטרנליסטי, והיא תוצאה של כשל בשוק החופשי. חייבת להתקיים "קורלציה", מיתאם, יחס הדדי, בין שני השירותים. ללא יחס כזה אין התניית שירות בשירות.
מאחר שברוב המקרים עומדת טענת הלקוח מול טענת הבנק, על בית-המשפט למצוא נסיבות אובייקטיביות לתמיכה בטענת הלקוח, הנושא בנטל השכנוע לקיום היסודות של ההתניה. הצורך בראיות חיצוניות עשוי להתעורר משום שלעניין התניית שירות, די ביצירת אווירה של לחץ סמוי המופעל על הלקוח. אווירה מעין זו, כדי שלא תישאר עניין של תחושה אישית, חייבת להתבסס על נסיבות חיצוניות, המעידות על קיומה. אפשר שתחושתו של לקוח שהופעל עליו לחץ לנטילת שירות, כגון פתיחת תכנית חיסכון, נוצרת בדיעבד, לאחר בדיקה חוזרת של הכדאיות הכלכלית.
במיוחד קיים חשש כזה כאשר הבדיקה מתבצעת לאחר הרעה ביחסים בין הבנק לבין הלקוח. הרעה זו עשויה להיות קשורה בתביעת הבנק לתשלום חובותיו של הלקוח. לכן, על הלקוח לשכנע את בית-המשפט כי נטילת השירות, מלכתחילה, הייתה תוצאה של התניית שירות בשירות. עניין הכדאיות הכלכלית של השירות האחר. מציאותה של התניית שירות בשירות תלויה בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
בפ"ד סריגי ציביאק נקבע, בין היתר: האיסור בדבר התניית שירות בשירות הוא התערבות בחופש ההתקשרות החוזית, אך המחוקק סבר שהתערבות זו נדרשת, בין היתר, על-מנת להגן על לקוח מפני שרירות לבו של הבנק ומפני יכולתו, באמצעות המכשיר הכלכלי רב העוצמה שנמסר לידו, לכפות על הלקוח פעולות שאינן לרוחו, ואשר לעתים כרוך בהן גם נזק. בנק המתנה מתן אשראי ללקוח בפתיחתה של תכנית חיסכון, מתנה מתן שירות בקבלת שירות.
בכך לא די על-מנת לכלול מקרה כזה בתחום האיסור שנקבע בסעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח, הואיל ויש להוסיף ולבחון אם הקשר בין שני השירותים הוא בתחום של "קשר עסקי סביר".
דרישתו של בנק לפתיחת תכנית חיסכון נובעת משני אינטרסים: הראשון הוא להגדיל את רווחיו, הואיל ולקוח הפותח תכנית חיסכון מעמיד לרשות הבנק, לתקופה מוגדרת, כספים שהבנק יכול לעשות בהם שימוש ולהפיק מהם רווחים. השני נובע מהחשש שאותו לקוח, שלזכותו העמיד הבנק את האשראי, לא יהיה מסוגל לפרוע את חובו. הבנק אינו מוכן לשאת באופן בלעדי בסיכון זה, ולכן הוא מתנה זאת בפתיחתה של תכנית חיסכון המשמשת כבטוחה או שעבוד. האינטרס של הבנק לביטחון הינו אינטרס לגיטימי ומוצדק, ולמעשה, הוא זה אשר מאפשר את מתן האשראי ללקוח, ובגינו יכולים הלקוחות לנהל את עסקיהם. קיום ערובות להבטחת פירעונו של חוב הינו גורם מרכזי ביציבות המערכת הבנקאית ובאיתנותה הפיננסית.
ככל שהכדאיות הכלכלית בתכנית החיסכון גבוהה יותר, כך סביר יותר להניח שלצורך פתיחתה לא נדרשו כפייה או התניה. את הכדאיות הכלכלית ניתן לבחון באמצעות פראמטרים שונים, כגון יתרת החשבון בעת פתיחת התכנית; התשואה שהניבה התכנית; שיעור הריבית שנגבתה בחשבון וכיוצא בזה. קריטריון הכדאיות הכלכלית עשוי להיות רב משמעות, אך עם זאת, יש להפעילו בזהירות רבה, הואיל וייתכן שגם תכניות חיסכון שהכדאיות הכלכלית בהן בולטת נפתחו עקב התניה.
מן הראוי שבית-המשפט יבחן גם את קיומה של התאמה במועדים בין השירות המותנה לבין השירות האחר. ככל שתקטן רמת המיתאם בין המועדים, כך יטה הדבר את הכף לדחיית טענת ההתניה. אין לנתק את הקריטריונים הנזכרים מהרקע הכללי של סך כל הפעולות אשר בוצעו בחשבון הבנק של הלקוח. לצורך זה יש לבחון מה הן הפעולות שבוצעו, באיזו תדירות, באילו סכומים ואם נדרשו אותם שירותים השנויים במחלוקת על-ידי הלקוח בעבר גם ללא קשר לשירותים המותנים.
לכללים אלה יש להוסיף ש"אין צורך להראות כפייה במובנו של סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), אלא די בכך שהלקוח יראה כי נוצרה אווירה של לחץ סמוי שהופעל עליו, אשר בעקבותיו נאלץ לפתוח את תכניות החיסכון לשם קבלת אשראי מהבנק. לפי כללים אלו, בית המשפט בחן את העובדות.
לפי טענת הנתבע רק ממרץ 1994 החלה התניית שירות בשירות, אך החשבון הפרטי נפתח בתחילת שנות ה- 80 והחשבון העסקי (לפני שנפתחה חברה) נפתח בתחילת 1992, ועולה מן הראיות שבשניהם הועמדו אשראים בסכומים נכבדים והם היו ביתרת חובה, אך למרות זאת, בחלק מהזמן, נפתחו תוכניות חסכון במצב של אשראי. מכאן, שדרך פעולה זו היתה מקובלת על הנתבעים, ללא כל התניית שירות בשירות. מן הראיות עולה כי הנתבע, שהעיד שהיה תלוי בבנק לגמרי, ניהל חשבונות גם בבנק דיסקונט וגם שם היו לו תוכניות חסכון . מכאן, שמלבד העובדה שפתיחת תוכניות חסכון במצב של יתרת חובה היתה דרך פעולה שהנתבע נקט בה, הוא גם לא היה תלוי לגמרי בבנק לאומי להמשך פעילותו והיה יכול לפעול באמצעות בנק דיסקונט, ללא כל כפיה והתנייה. מדבריה של העדה עלה שהיה מוצדק במקרה זה לדרוש מהלקוח פתיחת תוכניות חסכון, עקב הקשר העסקי הסביר.
החשבונות ומשמעותם לתביעה:
היתה בחשבון העסקי הוראת קבע לקניית ניירות ערך בסך כ- 1,000 ₪. הנתבע מאשר שנתן הוראה זו, לקניית קרנות נאמנות, וכי הבנק, לפי שיקול דעתו קנה קרנות נאמנות שלו, המשקיעות בניירות ערך ספקולטיביים. לטענת הנתבעים, זו היתה התניית שירות בשירות. ביהמ"ש הגיע למסקנה כי קרנות הנאמנות לא שימשו בטחון לאשראי, אלא בטחונות אחרים. לפיכך, אין קורלציה, אין התנייה, והדבר לא היה במקום תוכניות חסכון. אציין עוד, כי בשום ראיה שהביאו הנתבעים לא הוכח שהיה חוסר כדאיות כלכלי ברכישת קרנות הנאמנות. לא היתה זו כפיה. היה זה רצון חופשי ללא התנייה, כפי שהיה לגבי תוכניות החסכון האחרות באותו מועד.
על פי מסקנות ביהמ"ש, לא היתה התניית שירות בשירות ברכישת תוכניות החסכון וקרנות הנאמנות. נקבע, כי הנתבעים בחרו בעצמם ליצור חסכונות על חשבון יתרות חובה, לא היתה קורלציה בין תנודת מסגרות האשראי לרכישת תוכניות החסכון ופדיונן, ועקב חוסר אמינותו של הנתבע לא הוכח שהיתה דרישה כזו. על כן, ביהמ"ש דוחה את תביעת הנתבעים בעילה של התניית שירות בשירות.
.JPG)
.jpg)
