כלל הידיעה מול כלל ההמצאה

בעניין דניאל פלינר אישר המבקש כי צו העיקול הומצא למשיב באיחור.

בבקשתו להארכת המועד להמצאת הצו טען המבקש כי מועד המצאת הצו לא מעלה או מוריד לענין נזקיו של המשיב, אשר ממילא להבטחתם הומצאו ערבויות כפי שנקבע כתנאי להטלת העיקול. כן טען המבקש כי למען הזהירות הגיש בקשה נוספת להטלת עיקולים, במידה ובית המשפט יקבע כי צו העיקול פקע.

בית המשפט פסק כי חשיבות רבה קיימת להמצאת צו העיקול במועד לידי הצד שכנגדו ניתן, שכן מדובר בפגיעה בזכות הקניין של הנתבע ויש חשיבות רבה למועד המצאת הצו לענין תחילת מניינם של מועדים ופעולות שהנתבע רשאי לנקוט בהם, נוכח קיומו של הצו.
יחד עם זאת ידועה בפסיקת בתי המשפט גם הגישה לפיה הפרוצדורה אינה גוברת על המהות. ( ראה גם עניין זיזה דוד)

בעניין דניאל פלינר קבע בית המשפט כי הגם שאין חולק כי צו העיקול הומצא למשיב באיחור ואין למעשה בפי המבקש הסבר או טעם לכך שהצו לא הומצא במועד, הרי אין חולק כי הלכה למעשה ידע המשיב על קיומו של הצו יום לאחר הינתנו. (זאת כעולה מחקירתו הנגדית).

למעשה לא נמנע מהמשיב לפעול לביטול הצו מיד בסמוך לאחר הינתנו, אם כי היה עליו לפעול בעצמו להשגת מסמכי הבקשה.

בית המשפט קבע על כן כי הגם שמחובת המבקש היה להמציא את הצו במועד, הרי עצם ידיעת המשיב על קיומו במועד האמור, מובילה למסקנה כי אין מקום להורות על פקיעת הצו רק נוכח אי המצאתו במועד, אם כי יש לשקול חיוב המבקש בהוצאות המשיב בגין מחדלו להמצאת הצו והמסמכים במועד.