בפרשת בוני תיכון הוכרע כי הקורלציה בין השירותים לא חייבת להיות חד-ערכית. כלומר, לא בהכרח ידובר בהלוואה שכנגדה יתבקש הלקוח לפתוח תוכנית חיסכון אחת: כנגד קבלת ההלוואה, בזמן קבלתה ובסכום ההלוואה.

 

גם כשללקוח יכולת לקבל אשראי, במועדים שהם לאו דווקא משמעותיים להמשך מתן האשראי, אם הבנק "מבהיר" ללקוח שיראה בעין יפה פתיחת תוכנית חיסכון - גם אז עדיין תיתכן התניית שירות בשירות (בהתקיים שאר התנאים שעל הלקוח להוכיחם)[1].

 

זאת, כאשר מדובר בשירות "כללי", ולא בשירות ספציפי שיש לו רישום ברור וממוקד בספרי הבנק.

קורלציה בסכומי השירותים

ככלל, יש לבדוק קיומה של קורלציה כזו, אך קיומה או העדרה אינן מכריעות. כך למשל, אם האשראי הוא בסך 100 אלף ש"ח, ותוכנית החסכון היא ב-10 אלף ש"ח - ספק אם יש קורלציה אשר מוכיחה תניית שירות בשירות. אם כי, אינטרס הבנק הוא לא היחיד שצריך לבדוק, ויש לבדוק גם את האינטרס של פקיד הבנק. בלשונו של השופט אנגלרד בפרשת בוני תיכון: בבחינת צעד קטן לבנק צעד גדול לפקיד.


--------------------------------------------------------------------------------



[1] ראוי לציין כי בפרשה זו, דובר בחברה, אשר הבנק דרש ממנהליה לפתוח תוכנית חיסכון. הוכח כי מקור הכסף (להפקדה בתוכנית החיסכון) היה של החברה. החברה לקחה אשראי בריבית גבוהה על מנת שבעלי המניות יחסכו את הכסף בריבית נמוכה. בית-המשפט ראה בכך תניית שירות בשירות.