דפי חשבון כרשימה מוסדית

האם דפי החשבון שהוגשו עונים על תנאים לקבלת רשימה מוסדית? האם אין חובה להגיש את כל דפי החשבון מהתקופה הרלוונטית, דהיינו מיום החתימה על הערבות ועד ליום הגשת התביעה, או עד בכלל, או האם ניתן להסתפק בהגשת חלק מהם בלבד.

ת.א. 017739199 בנק אוצר החייל נ’ טל-קום מ.ק. בע"מ. ניתן בבית משפט השלום בחיפה, בפני כב’ השופט פיש, בתאריך 24.1.06.


ביום 13.7.99, הגיש התובע, בנק אוצר החייל בע"מ, תובענה כספית בסדר דין מקוצר נגד ארבעה נתבעים. נתבעת 1 הינה חברה ושלושת הנתבעים האחרים ערבו לחיוביה של החברה מכוח חתימה על כתב ערבות בלתי מוגבלת בסכום. ההליכים נגד החברה הסתיימו במתן פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 2.1.00 והליכים נגד הערבים האחרים, נתבעים 2 ו-4, הסתיימו בהסדר פשרה שכלל תשלום 240,000 ₪ לחשבון החברה וויתור מצידם על תביעה נגד הבנק. על כן, פסק דין זה עוסק בנתבע 3 בלבד, מר יוסף אלקבץ. סכום התביעה בעת פתיחת ההליך עמד על סך של 346,566 ₪.

ביום 19.6.00, הגיש אלקבץ בקשת רשות להתגונן שכונתה "בקשה חלקית כנגד תביעה בסדר דין מקוצר". במסגרת זו טען אלקבץ כי לא קיבל את כל המסמכים הדרושים לו לצורך הצגת הגנתו. יצויין כי הוגשה בקשה נפרדת על ידו לגילוי מסמכים. על פי הבקשה, חלק ממסמכי הבנק אשר היוו את התשתית לתביעה לא הומצאו לו והוא נדרש לשלם עבור העתקם או לתת לבנק התחייבות בלתי מוגבלת בסכום עבור העתקם כתנאי להמצאתם אליו. כעולה מבש"א 16857/99, הגיעו הצדדים לידי הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה ביום 20.6.00 כי המסמכים שבידי הבנק יועברו לידי אלקבץ תמורת עמלה של 1,000 ₪. העברת המסמכים ארכה זמן והאחרונים הועברו רק ביום 29.10.01.


חשבון הבנק נשוא המחלוקת בין הצדדים נפתח ביום 8.9.91 לחברת טל קום (מ.ק.) בע"מ. במועד הגשת התביעה הראה החשבון יתרת החוב בסך 346,566 ₪ נכון ליום 11.7.99.

הנתבעים האחרים חתמו על ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום ביום 8.9.91 ואלקבץ חתם על ערבות כאמור ביום 14.11.94. במועד זה עמדה יתרת חובה של החברה על סך 239,000 ₪ ואושר לה עוד 100,000 ₪ אשראי. אלקבץ אישר כי ידע זאת. לכתב התביעה צורף אישור על שיעור הריבית במועד הגשת התביעה של 26.2% לשנה כאשר חישוב הריבית רבעוני. יתרת החובה של החברה הגיעה לסכום של 839,473 ₪ נכון ליום 3.2.05 כתוצאה מתוספת הריבית ליתרת החובה.


טענות הבנק
הבנק טוען כי עמד בנטל הדרוש להוכחת התובענה. ביחס לעובדה שהחוב לא הוכחש בשלב הגשת בקשת הרשות להתגונן נטען [ש]"... בכך הודה הנתבע בעובדות הדרושות להקמת עילת התביעה ומשכך חובת הראיה עוברת אליו ומשלא הציג כל ראיה מטעמו, דין התביעה להתקבל ויש להדגיש כי התובע אינו יכול חוקית להוסיף בכתב הגנתו טענות שלא הועלו בתצהירים ומשכך אין להתייחס להכחשה הגורפת בכתב ההגנה" .


לטענת אלקבץ, גדר המחלוקת מוגדרת על פי כלל כתבי הטענות ואינה מוגבלת לאלה שהוגשו בראשית ההליך. לגישתו, מרגע שהוא הכחיש את עצם החוב חייב הבנק להוכיח את כל פרטי התביעה; לטענתו, הבנק לא עמד בנטל ההוכחה ולא הוכיח את החוב הנטען במסמכים שהוגשו על ידו. נטען כי המסמכים לא עמדו במבחנים הקבועים בסעיף 36(א) לפקודת הראיות ואף לא עונים לתנאים הקבועים במסגרת ההסכמית שנקבעה בין הצדדים עם החתימה על התנאים לפתיחת החשבון. נטען גם כי לא היתה דרישה לסילוק החוב מהחייבת העיקרית טרם הפניה לערבים. כמו כן, נטען כי, הלכה למעשה, סולק החוב על ידי הכספים שהועברו במסגרת הסדר הפשרה עם הנתבעים האחרים והויתור שהיה על תביעה מצד החברה נגד הבנק.

דיון
כפי שתואר לעיל, במהלך הליכי הביניים שנמשכו מספר שנים הותר לנתבע להגיש כתב הגנה. במסגרת כתב ההגנה הוכחש עצם קיום החוב. ההכחשה היתה כללית והוספו גם טענות נוספות לפיהן כיבד הבנק הוראות בחשבון בניגוד להרשאה. לא ניתן לטעון, לאחר שהוגש כתב ההגנה בעקבות החלטה מפורשת על כך מבית המשפט, כי הנתבע מוגבל לטיעונים שהועלו במסגרת בקשת הרשות להתגונן. באשר למישור הדיוני, כתבי הטענות, כפי שהוגשו עד לשמיעת הראיות מגדירים את היקף המחלוקת בין הצדדים.

במישור הראיות תבחן השאלה אם הבנק עמד בנטל השכנוע בהתאם לכלל הראיות שהובאו על ידו עד לסיום פרשת התביעה. כזכור, לכתב התביעה צורף תדפיס הבנק מיום 11.7.99 בו הופיעה שורת יתרת החובה בחשבון נכון ליום 9.7.99, מספר ימים טרם הגשת התביעה. לתצהיר מטעם הבנק צורפו דפי חשבון ממועד הגשת התביעה ועד ליום 3.2.05;דפי חשבון משנת 97-99 צורפו לתצהיר משלים של התובע שהוגש במהלך השלבים המקדמיים; דפי חשבון מ- 6/93-12/94 צורפו במהלך החקירה החוזרת של נציג הבנק. כתב הערבות נחתם על ידי הנתבע בשנת 1994, כך שבסופו של דבר הוגשו דפי החשבון על כל התקופה בה היה אלקבץ ערב, למעט דפי חשבון מהשנים 1995-1996.

האם דפי החשבון שהוגשו עונים על תנאים לקבלת רשימה מוסדית? סעיף 36(א) לפקודת הראיות קובע: 36. קבילות רשומה מוסדית: (א) רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה - (1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו; (2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה; (3) היתה הרשומה פלט - הוכח בנוסף, כי - (א) דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה; (ב) המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב.

אישור לעניין הרשומות הבנקאיות שהוגשו נמצא בת/6, שם חתם העד מטעם הבנק על הצהרה הזהה בתנאיה לאמור בסעיף 36 לפקודת הראיות. בחקירתו הנגדית נמנע העד מלחזור ולאשר כי הבנק נוקט באמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ובפני שיבוש בעבודת במחשב. ואולם, עניין זה תוקן בחקירה החוזרת, שם ציין העד כי "הבנק עושה את המקסימום לשמור על מערכות מידע.".

כיוון שהדין אינו מחייב כי יובא מומחה למחשבים לצורך מתן עדות בנוגע לקיום התנאים בסעיף 36 לפקודה אין מקום לקבל את טענותיו של אלקבץ ביחס לפגם בהגשתם.

שאלה אחרת הינה אם אין חובה להגיש את כל דפי החשבון מהתקופה הרלוונטית, דהיינו מיום החתימה על הערבות ועד ליום הגשת התביעה, או עד בכלל, או אם ניתן להסתפק בהגשת חלק מהם בלבד. התשובה לשאלה זו אינה עומדת בפני עצמה ותלויה בסוג ההליך ואופן התנהלות המחלוקת בין הצדדים. באשר לסוג ההליך, כאשר מדובר בהליך בסדר דין מקוצר מספיק לצורך פתיחת ההליך להגיש את ה"שורה התחתונה", דהיינו את דף החשבון המראה את מצב החשבון נכון ליום הגשת התביעה. מסמך כאמור עומד בתנאי הקבוע בתקנה 202(1)(א) לתקסד"א. הצלחת התביעה בהמשך דרכה כאשר מצורפים מסמכים חלקיים בלבד תהיה תלויה במהות ההגנה שהנתבע מציב. מקום שנתבע מסתפק בטענות הגנה כלליות ללא פירוט או הבאת גרסה משלו, ובתנאי שהתקיים גילוי מלא ואין מקום להקשות עם הבנק התובע "[ו]די לבנק להציג את ’השורה התחתונה’ של החוב בחשבון (ת"א(חי’) 11133/97 בנק לאומי לישראל נ’ מ.ד.פ. הדבקות בע"מ ואח’, תק-מח 2004(3),4447, 4448; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ’ בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5)133 המאוזכר שם). מקום שהנתבע מעלה הגנה מפורטת ידרש הבנק להציג הוכחה מסיבית יותר, הן במסמכים והן בעדים. בסיכום, היקף ההוכחה תלוי בהיקף ההגנה, כמוכתב על ידי העובדה שמדובר בהליך אדוורסרי.

במקרה דנן, מאחר והנתבע נסוג מהתצהיר שהוגש על ידו, נותרו הטענות שהועלו בכתב ההגנה בלבד. כאמור לעיל, התובע הכחיש את החוב וטען כי נעשו פעולות בניגוד להרשאתו. למרות שבשלבים המוקדמים של ההליך נאבק התובע על זכותו לקבל את מלוא המסמכים שבידי הבנק וביקש לדחות הגשת גרסתו עד לקבלתן, אין פירוט ולו מינימלי בנוגע לטענות אלה בכתב ההגנה שהוגש רק בשנת 2004, כחמש שנים לאחר פתיחת ההליך. כאשר נסוג מהגשת תצהיר והעדת התובע שייתכן היה מסוגל למלא טענות אלה תוכן, הראיות שהובאו על ידי הבנק, גם אם אינן שלמות, נותרו לבדן.

במצב דברים זה קיבלו את התביעה בחלקה. זאת כיוון שההליך נמשך מעבר לצורך ולא ראו הצדקה שהנתבע בלבד ישא בנטל בגין כך. מסמכי הבנק גולו לו רק לאחר זמן ונראה כי הבנק לא גילה עניין מיוחד בקידום ההליך.