טענת קיזוז בתביעת סדר דין מקוצר

די בצירוף הסכמי הבנק בתוספת מסמך של יתרת החובה, כדי להכשיר תביעה בסדר דין מקוצר; די בהגנה לכאורה כל מנת שתינתן רשות להגן; טענת קיזוז בתביעת סדר דין מקוצר

ת"א (מחוזי-ת"א) 138/93 עובדיה לוי ואח' נ' בנק הבניה לישראל בע"מ, תקדין מחוזי 93(2) 724

עובדות המקרה

הבנק הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד החייבת וערביה. הנתבעים בקשו לדחות את התביעה על-הסף, טענו לחוסר סמכות מקומית, ביקשו למחוק את הכותרת ולחלופין לאפשר להם להתגונן.

האם די במסמך הנוקב ביתרת חובה אחרונה, כדי לשמש ראשית ראיה לסכום קצוב לצורך הגשת תביעה בסדר דין מקוצר?

נקבע

ב-ע"א 424/86, 431 נאות מרינה נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מ"ג(2) 355, פסק השופט חלימה (בעמ' 368): "אם תתקבל עמדתי זו לא יתכן ליחס למערערת את הכוונה שההודעות … שעליהן מבוססת התובענה - תשמשנה תחליף לספרים עצמן, ולגבי הודעות אלה ניתן להעלות כל טענת הגנה אפשרית.

מאידך גיסא יוכל הרשום בשלושת המוצגים האלה לשמש כראשית הראיה בכתב לצורך תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984."

ב-רע"א 3545/90 בנק המזרחי המאוחד נ' אפ. אר. למימון והשקעות בע"מ, תקדין עליון 90(3) 1111, פסק השופט ש' לוין: "לכתבי התביעה צורפו דפי חשבונות שציינו תנועה שוטפת בתקופה מסויימת ויתרות חובה שעל יסודן הוגשו התובענות. השופטת המלומדת קבעה ששתי התובענות כשירות להתברר בסדר דין מקוצר הואיל והן לסכום קצוב, מכוח חוזה או התחייבות ויש עליהן ראיות בכתב". לכך השופט מסכים.

כשיצא התובע ידי חובת תקנת 202(1) לתקנות, יוצא הוא גם ידי חובת תקנה 203, כשהוא מצרף ראיות אלו לתביעתו. כלומר, די בצירוף ההסכמים ואישור הבנק על יתרת החובה, כדי להכשיר את התביעה לדיון בסדר דין מקוצר.

לעניין פירוט ההגנה, מצטט בית-המשפט את דברי הנשיא [כתואר אז] שמגר ב-ע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול פרחים נ' החברה הישראלית לביטוח סכוני סחר חוץ בע"מ, פ"ד מ"ה(5) 729: "ההלכה היא כי בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן, אין בית-המשפט שוקל את מהימנותו של הנתבע, ואין הנתבע צריך לשכנע בנכונות טענותיו אשר בתצהיר.

 די לנתבע בכך שבתצהירו הראה הגנה אפשרית בפני התביעה, ולו בדוחק, אלא אם התמוטטה הגנה זו שבחקירה שכנגד. (ד"ר זוסמן, בעמ' 640)".

לעניין הראיות הנדרשות במסגרת בקשת רשות להתגונן, נקבע כי ניתן להסתמך על ראיה משנית ואין כלל הראיה הטובה ביותר חל.

לצורך בקשת רשות להתגונן, אין המבקש צריך להביא ראיותיו בפני בית-המשפט, ודי לו כי יביא גרסתו בתצהיר וכי היא לא תקרוס.

בשלב של בקשת הרשות להתגונן, הנתבעים אינם צריכים להרים את נטל ההוכחה המוטל עליהם בבירור התביעה עצמה או אף להוכיח את קצה גרסתם כטענת הבנק, מעבר לאמור בתצהיר.

טענת הקיזוז שהעלו הנתבעים היא טענה ראויה, אף בתביעה בסדר דין מקוצר, והיא ראויה לבירור עובדתי, במידה וגרסתם לא קרסה בחקירה נגדית. טענה זו (טענת קיזוז), יש לטעון בפרוטרוט ובצורה ברורה, כפי שטוענים טענות בכתב תביעה.

היא חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת.

שכן, דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם אין בה כדי ליצור תשתית מספקת, שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן. ציון סתמי של סכומים ובקרוב, בלבד, תוך שימוש בתיבה "כי" - אין בהם טיעון ראוי של טענת קיזוז.