סיווג נכס בהתאם לשימוש בו למטרת חיוב בארנונה

בר"ם 8099/09, ונדום אופנה בע"מ ואח' נ' עיריית תל אביב-מנהל הארנונה

העובדות:

1. מדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר דחה את הערעור המנהלי שהגישה המבקשת על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עירית תל – אביב יפו.

2. המבקשות שכרו ביום 29.11.2005 שתי קומות ב"בית מרכזים" בתל אביב.

3. בחודש מרץ 2006 פנו המבקשות למנהל הארנונה בעיריית תל-אביב בבקשה לפיצול הנכס ולשינוי הסיווג באופן שנכס 1 יירשם על שמה של ונדום ויסווג כמחסן; ואילו נכס 2 יירשם על שמה של ניו די ויסווג כמשרדים.

4. כנימוק לבקשה זו נטען, כי קיימת הפרדה פיזית ופונקציונאלית בין הקומות בנכס. לאחר ביקורת שערכו במקום נציגי עיריית תל-אביב, נדחתה הבקשה.

5. על החלטה זו הגישו המבקשות ערר לוועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל-אביב-יפו. הערר נדחה.

6. בבקשה משיגות המבקשות, בעיקרו של דבר, על קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה הן משתמשות במעורב בכל שטחי בנכס, ולא קיימת ביניהן הפרדה של ממש.

ההכרעה:

1. הלכה פסוקה היא כי יש לסווג נכס בהתאם לשימוש שנעשה בו. מקום בו מדובר במתקן "רב תכליתי" בעל שימושים מגוונים אשר ניתן להפריד בין חלקיו השונים, ייעשה הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד.

2. מקום בו מדובר במתקן רב תכליתי בו משולבות הפעילויות השונות זו בזו ותכליתן אחת – אין מקום לפצלן לצורך הסיווג.

3. שאלת אופיו של מתקן זה או אחר נבחנת בשים לב לזיקה הקיימת בין תכליתה של יחידה אחת לתכליתה של היחידה הסמוכה; ובשים לב לשאלה אם השימוש בחלק ספציפי הכרחי למהות הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו.

4. מאחר ובית משפט זה איננו נוטה להתערב בקביעות עובדתיות שנקבעו בידי הערכאות הדיוניות, אין בהן כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

5. שאלת סיווגו של נכס לצורכי ארנונה אינה מהווה, ככלל, עילה למתן רשות ערעור "שהרי סיווג הנכס נעשה בהתאם לשימוש הספציפי בנכס ועל פי צו הארנונה הספציפי. השאלה אם ניתן לסווג את הנכס בסיווג המבוקש, אינה מעלה בדרך כלל סוגיה משפטית אמיתית אשר בעטיה תינתן רשות ערעור".

6. חזקה על הרשות כי היא פועלת כדין, והטוען כי פעולה מסוימת נעשתה שלא כדין, עליו הראיה; ולשם הרמתו של נטל ראייתי זה נדרשת תשתית ראייתית איתנה. מכאן, כי הנטל להוכיח כי חיובן של המבקשות בארנונה נעשה שלא כדין – היה מוטל על כתפן של המבקשות, וכפי שקבע בית המשפט המחוזי, בנטל זה הן לא עמדו.

7. הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.