מנסחים הסכם שותפות? אל תשכחו את תניית אי התחרות

תניית אי תחרות הינה סעיף או חוזה, אשר קובע הגבלה להתחרות בתחום פעילות מסוים למשך זמן מוגדר; לעיתים הוא נקבע בנוגע לטריטוריה מסוימת או למידע מסוים, למשל, רשימת לקוחות, ספקים, טכנולוגיה וכדומה.

תניית אי תחרות ניתן למצוא לרוב בהסכמי העסקה, הסכמי שותפות, מיזם משותף או בהסכמים של בעלי מניות.

הרציונל העומד מאחורי תניית אי תחרות, הוא כי אחד הצדדים, ביחסי שותפות, בעלי מניות או עובד מעביד, יפתח עסק מתחרה, בין אם במהלך השותפות או בין אם לאחר מכן. רציונל נוסף העומד מאחורי תנייה זו, הוא דווקא הרצון לחזק את היחסים בין השותפים, ולמנוע מצב של ניצול ידע או ניסיון הנצבר במהלך הזמן כדי להתחרות בצד השני.

חשוב לציין כי על תניית אי התחרות להיות סבירה והגיונית, אשר אופייה נגזר ממהות היחסים בין הצדדים, וכן כי ישנו שוני באופי התנייה בהתאם ליחסי הכוח בין הצדדים. למשל, ישנו הבדל בתניות אי תחרות כאשר מדובר בעובד מעביד, מכירת עסק, מכירת פעילות מסוימת מתוך עסק, בשותפים שווים או לא שווים, בעלי מניות, רוב או מיעוט, וכיוצא בזה.

תניית אי תחרות קודם כל צריכה לשקף את האיזון בין הזכות לחופש העיסוק לבין חופש ההתקשרות, זאת לפי סעיף 30 לחוק החוזים – הדבר מהווה את תקנת הציבור.

לאחר מכן, יש לבחון את אופי ההגבלה, היקפה, הזכויות עליהן היא באה להגן, תחום וזמן, האם באה להגן על סודות מקצועיים או מסחריים ועוד.

בנוסף, יש לקחת בחשבון את התנאים הנוספים הכלולים במערכת היחסים בין הצדדים, אשר עלולים להשפיע על משקל המרכיבים באיזון בין חופש העיסוק לחופש החוזים. למשל, הגבלה שמבחינת מהותה והיקפה נמצאה סבירה והוגנת כלפי הצדדים עצמם, חזקה שהיא עומדת גם במבחנה של תקנת הציבור.

במקרה של יחסי עובד מעביד, בנוסף לאמור לעיל, יש צורך לשמור על סודות מסחריים השייכים למעביד; האם ניתנה הכשרה מיוחדת לאותו עובד או תמורה בגין התחייבות לאי תחרות.

כיצד נבחן היקף ההגבלה?

היקף ההגבלה נבחן במדדים שונים. למשל, האם אחד הצדדים רכש הכשרה מיוחדת בזמן השותפות או תקופת ההעסקה? האם יש סוד מסחרי שיש להגן עליו? במקרה שכן, הדבר עשוי להצדיק קביעת תקופה ארוכה יותר של אי תחרות והגבלת עיסוק. לעומת זאת, במצב בו לא מדובר בעיסוק מיוחד, או שלא נרכשה מיומנות מיוחדת, ואין סודות עליהם יש להגן, היקף ההגבלה יהיה קטן יותר.

במקרה של אי תחרות בין שותפים, בית המשפט עלול לראות בתניית אי תחרות כהסדר כובל, כהגדרתו בחוק ההגבלים העסקיים, המהווה תניה אסורה, או כי הוא נוגד את האינטרס הציבורי שבשמירה על התחרות החופשית.

לכן, ביחסים בין שותפים, יש לשים לב האם תניית אי תחרות הינה אי תחרות בין שותפים (הסכם בין בני אדם המנהלים עסקים), אשר עלול להיחשב כהסדר כובל, גם אם הכוונה לשמור על ידע וסודות מסחריים, לעומת סיטואציה לפיה מדובר בתניית אי תחרות בהקשר של מכירה של עסק בשלמותו, או מכירה של חלק מהפעילות העסקית שלו.