בתאריך 16.6.2015 נכנס לתוקפו חוק פיקוח אלקטרוני על עצור ועל אסיר משוחרר על תנאי (תיקוני חקיקה), התשע"ה-2014. החוק נוסף כסימן ג1 לחוק המעצרים.


סעיף 22ב(א) לחוק המעצרים קובע כי בית המשפט יכול להחליט על מעצר בפיקוח אלקטרוני אם התמלאו התנאים להוצאת צו מעצר בהתאם לסעיף 21(א), ואם מטרת המעצר אינה ניתנת להשגה באמצעות שחרור בערובה מכוח סעיף 21(ב)(1). במקרה זה רשאי בית המשפט לקבוע כי במקום שהעצור יימצא במעצר, הוא יועבר למעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני במקום שייקבע ולמשך פרק זמן שייקבע.


מדובר באחד מהשינויים הכי דרמטיים שחלו בחוק המעצרים בשנים האחרונות, ודומני כי מדובר בשינוי שהשפעתו תהיה מרחיקת לכת בעתיד הקרוב. לאות הפתיחה לשינוי זה כולנו נחשפנו בימים האחרונים, מבלי שידענו כי בכך מדובר. הכוונה היא להחלטה שניתנה בבית המשפט העליון בעניין רונאל פישר, שאינה אלא רעידת אדמה ואירוע ראשון מסוגו לאחר התיקון לחוק.


כדי להבהיר את התיקון, די אם נסביר כי בניגוד לדעה הרווחת, בית המשפט העליון לא שחרר את רונאל פישר למעצר בית, כי אם עשה שימוש חדש בתיקון לחוק. כדי להסביר זאת, יש לקרוא לילד בשמו. בית המשפט העליון למעשה עצר את רונאל פישר, אולם לעשה קבע כי בהתאם לחוק הוא ישהה בתנאי פיקוח אלקטרוני.


בהמשך להחלטתו הורה בית המשפט העליון לערכאה הדיונית, כלומר אותה ערכאה שבה מתקיימים הליכי המעצר, דהיינו בית המשפט המחוזי, להסדיר את הליכי המעצר, וקבע כי ראוי שהערכאה הדיונית היא זו שתסדיר את הליכי המעצר על פי פרק ג'1 לחוק.


התיקון לחוק מבהיר כי מדובר במעצר לכל דבר ועניין, כולל כל ההשלכות מכך


בית המשפט העליון מסביר ואומר כי בעבר היה שימוש רב במונח "שחרור לחלופת מעצר באיזוק אלקטרוני", אף על פי שהמונח חלופת מעצר לא קיים בחוק המעצרים. התיקון לחוק נועד להבהיר כי לא מדובר בחלופת מעצר כלל, אלא במעצר שנעשה באמצעות פיקוח אלקטרוני. לא מדובר רק בשינוי טרמינולוגי, אלא בשינוי תפיסתי. בית המשפט העליון אומר באופן נחרץ וברור כי נאשם שנשלח למעצר תחת פיקוח אלקטרוני נחשב לעצור לכל דבר.


המעצר באמצעות פיקוח אלקטרוני בא במקום מעצר עם כל ההשלכות היוצאות מכך, למשל מגבלת הזמן וההוראות המיוחדות בהתאם לסעיפים 63-60 לחוק המעצרים.


בית המשפט העליון מציין בהקשר זה כי המחוקק ערך הבחנה בין מעצר רגיל ובין מעצר בפיקוח אלקטרוני, שבנוגע אליו נקבעו מגבלות זמן כפולות: המשפט יחל בתוך 60 ימים ממועד הגשת כתב האישום, ובית המשפט העליון ייתן הארכה כעבור 18 חודשים, תוך מתן אפשרות להארכת הפיקוח האלקטרוני ב-180 ימים נוספים.


חשוב לציין כי קיימות הוראות רבות ומגוונות הקשורות במעצר בפיקוח אלקטרוני, והפרוצדורה הנדרשת לעניין זה מורכבת ושונה מהפרוצדורה שהייתה מוכרת עד היום, אולם דבר אחד ברור: מדובר בשינוי דרמטי שבעתיד יביא לפסיקה רחבה שתעסוק בפרשנות שלו במגוון רחב של סיטואציות שעשויות להתעורר, כגון הנושא של ניכוי ימי המעצר מתקופת מאסר שתיגזר ועוד סוגיות שעשויות להתעורר בעתיד.