בית המשפט העליון נתן לאחרונה פסק דין חשוב (השופט נעם סולברג כתב את דעת הרוב) הקובע כללים והלכות חדשות בכל הקשור בחישוב סכום הפיצויים בגין הפרת זכויות במדגם רשום. לפסק הדין יכול ויהיו השלכות ממשיות בעתיד גם על דרכי חישוב פסיקת הפיצויים בגין הפרות של זכויות קניין רוחני נוספות.

 

הלכה ידועה היא שניתן לחשב את הנזק של בעל הזכות על בסיס הרווחים שהשיג המפר אבדן, אולם בפסק הדין קובע בית המשפט העליון כי ניתן לחשב את הנזק גם על בסיס אבדן הרווחים של בעל הזכות כתוצאה מפעולות המפר. יחד עם זאת, בית המשפט העליון קובע כי בעת חישוב הנזק על בסיס אבדן הרווחים יש להתחשב רק בהפסדים ממשיים ומתקבלים על הדעת שנגרמו לבעל הזכות, ולא עבור הפסדים פוטנציאליים ומרוחקים מבחינת היתכנותם.

 

בית המשפט קובע עוד כי בעל הזכויות במדגם רשאי לתבוע פיצויי אובדן רווח על בסיס שווי השוק של המוצר כולו אותו הוא מוכר, כל עוד הרכיב/האלמנט המוגן במדגם מהווה את הבסיס לביקוש הצרכנים למוצר השלם בכללותו. קרי – לא רק פיצויים המבוססים על הרכיב הספציפי המוגן אלא גם על פריטים נלווים לא מוגנים (“convoyed goods”) או שירותים הנמכרים עם המוצר המוגן כחבילה אחת.

 

בית המשפט העליון קבע כי אין לדרוש וודאות או ערובה כי הרוכשים שרכשו מהמפר היו רוכשים מבעל הזכות אילולא ההפרה או, קל וחומר, היו רוכשים ממנו את המוצר השלם. בית המשפט קבע כי מספיק שהדבר יוכח באופן המניח את הדעת כי לולא ההפרה, היה עולה בידי בעל הזכות למכור הן את המוצר עליו נרשם המדגם והן את המוצר השלם (הכולל פריטים נלווים).

 

הלכה חשובה לא פחות ואולי אף יותר אשר קבע בית המשפט העליון בפסק הדין ואשר השפעותיה יכולות לחרוג מתחום דיני המדגמים ולזלוג אל דיני הקניין הרוחני בכללם היא כי משיקולי מדיניות משפטית ראויה, ניתן לראות במספר הפרות חוזרות ונשנות – אשר  מפרות את אותה הזכות ואשר על פי דין הקימו רק עילת תביעה אחת – כעוולות נפרדות, אשר יזכו בפיצוי סטטוטורי נפרד.

זהו אחד מהחידושים המהותיים של פסק הדין. בית המשפט סטה ממילות החוק והכניס אל תוכנו חוסר ודאות בדמות "שיקולי מדיניות משפטית ראויה", אשר תהווה חרב על צווארם של המפרים ומגן נוסף בידי בעלי זכויות היוצרים.

 

חידוש נוסף אותו קובע בית המשפט העליון ואשר אף הוא עשוי למצוא את ביטויו בדיני הקניין הרוחני הוא "כלל אצבע לשם חישוב הפיצוי הסטטוטורי". כך, על פי בית המשפט, יש לחשב הפרה ממוצעת (נקודת ייחוס אובייקטיבית), אשר כל הפרה הגבוהה או הגדולה ממנה תזכה בפיצוי סטטוטורי מקסימאלי וכל הפרה הקטנה או הנמוכה ממנה תזכה בפיצוי בהתאם ליחס בין ההפרה המסוימת להפרה הממוצעת.

 

קביעה חשובה נוספת של בית המשפט העליון היא כי בית המשפט, בבואו לפסוק את סכום הפיצוי, אינו כבול רעיונית לפסוק על פי הנזק או על פי הפיצוי הסטטוטורי. לאחר שקלול סכום הפיצוי בכל אחד מהנתיבים, יכול בית המשפט לפסוק פיצוי בהתאם לנזק שנקבע או לחילופין על בסיס הפיצוי הסטטוטורי, על פי שיקולי מדיניות משפטית ראויה או על פי הגבוה מהם.

 

הכללים החדשים שהתווה בית המשפט העליון נועדו לסייע בידי בעלי זכויות קניין רוחני אשר זכויותיהם הופרו, להשיג את הפיצוי הראוי מהמפר, על ידי הגדלת האופנים לחישוב הנזק או על ידי מתן האפשרות לכמת מראש את גובה הפיצוי הסטטוטורי.

 

בנסיבות המקרה, בית המשפט העליון קיבל את הערעור ופסק לבעל הזכות פי ארבע וחצי מסכום הפיצוי שנפסק במחוזי ופי שלוש מהסכום שפסק המחוזי בעבור הוצאות המשפט.

 

עובדות המקרה:

לחברת אירועית שיווק ייבוא ייצוא 1993 בע"מ (או בקיצור, אירועית) שני מדגמים הרשומים על שמה, לצורך הפשטות נכנם, מחזיק דגלים ומוט לנשיאת דגל למכונית. חברת אירועית מסרה לחברת חברת סופר פלסט בע"מ ( או בקיצור, סופר פלסט), כחלק משיתוף הפעולה ביניהן, את התבניות לייצור המוצרים הללו. כך, חברת סופר פלסט היתה מייצרת עבור אירועית את המוצרים ומעבירה אליה, או לעיתים ישירות ללקוחות אירועית עצמם, את המוצרים.

 

לימים, בשנת 1997, גילתה אירועית כי סופר פלסט מייצרת ומוכרת את המוצרים בעסקאות פרטיות וללא ידיעת אירועית. אירועית תבעה את סופר פלסט בבית המשפט המחוזי, הצדדים הגיעו לפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין. כעבור חמש שנים, בשנת 2003, שוב נתבעה סופר פלסט בגין שימוש מפר של המדגמים של אירועית ושוב הצדדים הגיעו לפשרה.

 

כיוון שהצדדים לא הגיעו להסכמות בדבר הפיצויים שישולמו הוגשה תביעה בבית המשפט המחוזי ובין לבין גם תביעה כספית בבית משפט השלום. התביעות אוחדו במחוזי וניתן פסק דין. פסק הדין קבע כי המדגמים היו בתוקף ואכן נעשתה הפרה שלהם. את הפיצוי חישב בית המשפט על פי אומדנא – כמות המוטות שיוצרו ונמכרו כפול הרווח הנקי שהפסידה אירועית עבור כל מוט שנמכר והעמידה על 200,000 ₪.

 

בערעור טענה אירועית כי יש לחשב לפי המוצר השלם שיכול היה להימכר ולא על פי המוצר (החלקי) שנמכר בפועל – דגל שלם לעומת רק המוט של הדגל. לתמיכה בטענתה מוסיפה אירועית וטוענת כי סופר פלסט עוסקת בייצור מוטות ואילו היא עוסקת במכירת דגלים. על כן, לא ניתן לעשות גזירה שווה בין שתי החברות לעניין הנזק. דווקא בתקופת ההפרה המדוברת, לאחר אסון התאומים, לא ייתכן כי אירועית לא היתה מוכרת ולו מוצר אחד שלם (דגל). כך, טוענת אירועית כי בית המשפט המחוזי לא התייחס לעובדה כי לאחר אסון התאומים העבירה הזמנה לסופר פלסט לייצור 250,000 שגלים, הזמנה שלא סופקה מכיוון שסופר פלסט היתה עסוקה בייצור המוטות המפרים. עובדה זו, לטענת אירועית, מהווה נזק ראייתי האמור לפעול לחובת סופר פלסט. על כן, הפיצוי מהווה את הרווח המינימאלי שהפיקה סופר פלסט אולם לא את ההפסד שבו ניזוקה אירועית. לחילופין, טוענת אירועית, כי יש לחשב את הפיצוי ללא הוכחת נזק, לפי 36 אירועים, המשקפים 36 עסקאות שונות שעשתה סופר פלסט. עוד טענה אירועית לעניין מספר המוטות שיוצרו ולעניין אי מתן הצו למתן חשבונות ובסופו של יום על סכום הפיצוי שנפסק.

 

סופר פלסט טענה כי הערעור נוגד את הקביעות העובדתיות שקבע בית המשפט המחוזי וכי אירועית לא הוכיחה את הטענות בתביעה שעל בסיסן היא מערערת.