הקראת כתב האישום

תחילתו של כל משפט פלילי, בין בבית משפט רגיל ובין בבית משפט לעינינים מקומיים, הינו בהקראת כתב האישום, בו אמור הנאשם להודיע אם מודה הינו בעבירה – אם לאו.

אם מודה הוא בעבירה, הרי עוברים אנו לשלב העונש, בו מתקיים הליך שתכליתו הינו קציבת עונשו של הנאשם. אם לא מודה הוא בעבירה, נדחה הדיון לצורך דיון או כמה דיונים, שיוקדשו לשמיעת ראיות, שבסופן ייקבע אם הנאשם אשם או זכאי הינו.

לכאורה, אם נאשם לא מודה בעבירה, אין סנגורו צריך להתכונן יותר מדי לקראת דיון זה. הרי הנאשם לא מודה באשמה, וכך יאמר הוא לשופט בפתח הדיון. לקראת דיוני ההוכחות – או אז יתכונן הוא כדבעי ויכן את מסכת ההגנה כמו שצריך.

לדעתי, חשיבות רבה מאד יש לדיון הראשוני של הקראת כתב האישום גם אם הנאשם אינו מודה וראוי שכל סנגור יקדיש זמן ניכר להכנת הדיון.

ראשית דבר – יש טענות שניתן לטעון רק בדיון זה. למשל, טענה מקדמית של חוסר סמכות מקומית או פגם או פסול בכתב האישום. צריך לקבל אישור מיוחד של בית המשפט בכדי לטעון טענות אלו בשלבים מאוחרים יותר. גם טענה של פסלות שופט צריכה להיטען מיד כשנודע עליה, ולכן אם יש לנאשם טענה נגד שופט שהולך לדון אותו, חייב הוא להעלות אותה בישיבה זו.

שנית – גם טענת אליבי יש לטעון באותה ישיבה.

שלישית - גם תשובת הנאשם לכתב האישום חייבת להיות מפורטת. לא די שנאשם יודיע שאינו אשם אלא צריך הוא להתייחס לכל פרטי כתב האישום המוקראים בפניו, אחרת, פועל הדבר לרעתו ויכול להביא להרשעתו גם אם אינו אשם. שגיאה פה עלולה להיות קריטית, ולכן חובה להכין את התיק כדבעי בכדי שלא להיכשל בכך.

רביעית – הנאשם צריך להיות מוכן להשיב להצעת השופט לגבי המשך ההליכים, כגון, הצורך בחקירת עדים או דרכי קבילות מסמכים. והצעה זו לרוב תוגש בישיבה הראשונה של הדיונים.

ולא פחות חשוב – הטקטיקה. מניסיוני, חשוב ביותר לכל סנגור לקבוע את הטקטיקה שבה ינהל את הדיון. ודבר זה חייב להיקבע כבר בהתחלה, כי לאחר מכן קשה מאד לשנות אותה.