אי חשיפת פרטי מתלוננת בעבירות מין

הכוונה אולי טובה הייתה, אבל התוצאה יצאה בלתי הוגנת בעליל. יש כמות עצומה של נשים המרשות לעצמן להעליל עלילות מין בדויות רק בגלל ששמן וכל רמז אודותן נותר חסוי. לו היה שמן גלוי, היה הציבור יכול לשתף פעולה עם הסנגוריה ולגלות לו מי העלמה המתלוננת ואיזה עבר יש לה.

כאשר שם הנאשם גלוי וידוע ושם המתלוננת נותר חסוי – אין צדק. אין שוויון. הנאשם חש כאדם עירום מול אישה במיטב מחלצותיה. כמו שנהוג בטקסים סאדו-מאזוכיסטיים בהם המלכה נותרת לבושה והעבד מתגולל לו עירום לגמרי. קשה מאד להתגונן כשאתה במצב כזה.

אני עוד יכול להבין כאשר מדובר בנערה רכה וצעירה ובתולה שחוששת להתפרסם כקורבן למעשה מיני שנעשה בה, שאולי יש במקרה כזה מקום להטיל איסור זיהוי – אבל כאשר אחת שמופיעה בטלוויזיה ומחרפת ומגדפת כמו למשל א' מבית הנשיא ומאידך אסור לפרסם כל פרט מזהה עליה, דבר זה הינו בבחינת אבסורד מוחלט. לא על סוג כזה של אישה החוק נועד להגן.

לא על מחרפת, מגדפת ורודפת. כן, אישה זו עם עורכת הדין שלה ערכה מסע ציד על קצב והלכה להתראיין בכל אמצעי התקשורת ואצל כל מיני פיגורות ציבוריות ושתיהן השתוללו לרבות בטקסי אזכרה בבתי קברות צבאיים או בהופעות מתוקשרות בטלוויזיה.

אין לי סטטיסטיקה, אבל אני בטוח שמאז שהוחק חוק זה, גדול יותר אחוז המורשעים בעבירות מין, כאשר בחלק מסוים של המקרים ההרשעה אינה מוצדקת.

המשפט עצמו אמור להיות עיוור. כך תארו הרומאים את אלת הצדק. כך גם נאמר בתורה שלנו: ודל לא תהדר בריבו. כמובן שאסור להעדיף את החזק והעשיר, אך גם לא את המסכן.

דין שווה צריך להיות לכולם. חשיפת נאשם לכל אמצעי התקשורת ואיסור מוחלט על חשיפת פרטי המתלוננת יוצר אפליה, ומונע משפט צדק. נכון שהדבר אינו נעים למי שמתלוננת על אונס, אך בטח גם לא נעים לעמוד למשפט על אונס. אז לשניהם לא נעים. אי אשפר להעדיף צד אחד על פני השני חוץ ממקרים מיוחדים ביותר.