לפי הידוע, אחוז המורשעים בעבירות פליליות בארץ עומד על 99 אחוז מכלל כתבי האישום. אין ספק שמדובר באחוז גבוה ביותר לעומת המצב בחו"ל, בו האחוז קטן בהרבה. ויש לכך 3 סיבות, אותן אבקש למנות:

 

 

הסיבה הראשונה היא שאין בארץ מושבעים. בשיטת המושבעים, קיים סיכוי גדול יותר לצאת זכאי מאשר כששופט מקצועי יושב בדין.

 

הסיבה השנייה היא קיום הליכים של עסקאות טעון. לעיתים הדבר הינו לטובת הנאשם כאשר עורך הדין שלו מגיע לעסקת טיעון.

 

היות והמערכת עמוסה ביותר, הרי בעסקאות כאלו מוותרים לנאשם על סעיפי אישום ולפעמים על סעיפים מהותיים, וכך יוצא שהעסקה משתלמת עבור הנאשם שגם יוצא עם עונש מופחת.

 

 

הסיבה השלישית הינה, עסקאות טעון בלתי מוצדקות נוכח עצלות עורך הדין שמעדיף לשכנע את מרשו להודות ולקבל עונש קל יותר, מאשר לקיים הליך פלילי מלא, למרות שסיכויי מרשו לצאת זכאי טובים ביותר, וגם העונש שיקבל אם יורשע לא יהא גבוה יותר מאשר אם יודה במסגרת עסקת הטעון.

 

לצערי הרב, אני נתקל בתופעה זו די הרבה ולא רק מצד הסנגוריה הציבורית, שלעורכי הדין מטעמה אינטרס מובהק לסיים כל תיק במהירות האפשרית נוכח הסכומים הקטנים יחסית אותו הם מקבלים עבור כל תיק בו הם מטפלים.

 

לנאשם עצמו קשה לדעת מתי עסקת הטעון טובה עבורו ומתי היא טובה רק עבור עורך הדין שלו. גם אין לו מושג איך עורך הדין שלו ינהל את המשפט אם לא יחתום על עסקת הטעון. כמעט תמיד חותם הנאשם על העסקה שמובאת לפניו בידי סנגורו, כי התעקשות לא לחתום לא תיטיב עימו.

 

כי אם הסנגור צודק בהערכה שלו שעדיפה עסקת טעון, אזי תהא זו טעות לא לחתום עליה. ואם סנגורו לא צודק אלא רק רוצה להיפטר מהתיק, הרי שהייצוג שלו בהמשך ההליכים יהיה גרוע ביותר.
 


עודכן ב: 07/08/2011