זכור היטב המקרה של ח"כ גורלובסקי בקדנציה הקודמת של הכנסת.

 

הנ"ל, הורשע בבית המשפט מאחר שהצביע פעמיים בהצבעה של הכנסת: פעם בשמו ופעם בשם ח"כ אחר ששהה באותו רגע מחוץ למשכן. לא עזר לו הטיעון שאותו ח"כ היה מצביע בדיוק כפי שגורלובסקי הצביע – הטענה הייתה שאסור היה לו להצביע בשמו, ולכן הוא הורשע בדין.

 

ח"כ גורלובסקי יוצג בידי אחד מבכירי הפרקליטים, שרק מפאת כבודו לא אזכיר את שמו, מאחר שהנ"ל שגה מאד, ואני אסביר בדיוק.

 

אותו פרקליט תרץ את מעשי גורלובסקי בתור "קמט תודעתי". מלבד ההברקה הלשונית הזו, בפועל, לא נתן הדבר ולא כלום, כי לפי החוק אין הגנה כזו. החוק אינו מכיר מושג כזה בשום מקרה. זה אולי מעורר התפעלות אצל השומע, ההברקה הזו, אך גם בוז נוכח ההגנה המגוחכת הזו. מדובר בטיעון חסר כל תוקף של ממש. אז מה היה צריך הוא לעשות במקום זאת?

 

ובכן, לפי חוק השליחות, רשאי אדם להסמיך את חברו לבצע פעולה בשמו. לא רק, אלא יכול אותו אדם לאשר פעולה כזו שכבר נעשתה בשמו בדיעבד. וגם זה ייחשב כשליחות חוקית. וכאן, כאמור, אותו ח"כ שגורלובסקי הצביע עבורו, יכול היה לאשר שההצבעה הייתה בשמו, ולכן, זו הייתה שליחות חוקית לגמרי. אלא מאי? תקנון הכנסת אוסר דבר כזה שח"כ יצביע עבור חברו, ולפיכך, עבר גורלובסקי על תקנון הכנסת, אבל אין עליו אחריות פלילית. ניתן לכל היותר היה להעמידו לדין משמעתי בפני וועדת האתיקה של הכנסת ותיתן לו עונש משמעתי.

 

עקבתי אחרי ההליכים והצטערתי לראות שבשום שלב לא טען אותו עו"ד את הטענות הללו. מצער שדינו של אותו ח"כ נחתך לחומרה בגלל שגיאה של פרקליטו. אך דברים כאלו הינם דבר שחוזר על עצמו פעמים מרובות.


עודכן ב: 10/11/2011