המצב בארץ שונה לגמרי מהמצב בארה"ב. בארץ, אסור בתכלית האיסור להיות בקשר עם עד במשפט פלילי, או אפילו אדם שרק נחקר במשטרה.

 

ברגע ששמעת שאדם מסויים נחקר במשטרה, אסור לך לדבר עימו ולו מלה אחת בקשר לכך. הדוגמא הידועה מכל עתה היא הדוגמא של משה קצב. אחרי שמזכירתו נחקרה במשטרה הוא שאל אותה איך היה. ובכן, על כך הוא הורשע בשיבוש מהלכי משפט.

 

לא רק לפני המשפט אסור לשוחח עם עדים אלו אלא גם אחרי המשפט. אז, זה נקרא עבירה של הטרדת עד.

 

בארה"ב המצב שונה. שם, מותר לעו"ד מטעם הסנגוריה לשוחח עם עדי תביעה. אסור לו כמובן לנסות לשכנע אותם להעיד בכיוון מסויים, אבל לראיין מותר.

 

האמת היא שמדובר במצב לא בריא. ומדוע? כי לכאורה עומדים בפני השופט שני צדדים בעלי זכויות וחובות שוות. והנה, כאן, למשטרה מותר לחקור כל אדם, כולל עדי הגנה מובהקים, ואילו לסנגור אסור לדבר עם עדי תביעה, או אפילו עם מי שרק נחקר במשטרה.

 

זו דיסימטריה בלתי הוגנת.

 

בזמנו הועמד עו"ד רם כספי לדין על הפגישה הלילית. מה היה שם? ובכן, הוא נפגש במסגרת פגישה שכללה מספר רב של אנשים עם אדם שהתברר תוך כדי הפגישה שנחקר במשטרה. האישום נגדו, ושבגינו הוא הורשע, היה, שלא הפסיק מיד את הישיבה הזו.

 

לצערי הרב, קו ההגנה במשפטו היה שהוא כן הפסיק את הישיבה, אם לא מיד אז לאחר זמן קצר. ואילו הטענה שיש כאן די סימטריה שלא ניתן לקבל, לא טען הוא, למרות שעבדכם הנאמן ייעץ לו ללכת על קו זה. גם אם היה בסוף מורשע, היה זה על עניין עקרוני, כלומר, על כך שעו"ד נלחם למען שינוי החוק הלא הוגן הזה, ולא על זה שלא מאמינים לו שלא הפסיק את הישיבה מיד.

 

גם במקרה של משה קצב, הסנגורים לא תקפו את הדין מהכיוון הזה, וחבל. אולי לפחות בעניין זה היה יוצא זכאי.