מה עושים עם כל הבדואים הפולשים?

מדי כמה חודשים חוזר המחזה על עצמו: המדינה, באמצעות מינהל מקרקעי ישראל, מגייסת כוח רב של עשרות או מאות שוטרים ואנשי בטחון, בכדי לסלק ממקומם מספר בדואים שפלשו לקרקע שאינה שלהם ובנו שם מיני בתים או חושות. וזאת, כמובן, בהתאם לפסק דין של בית משפט מוסמך.

מיד לאחר מכן הולכים אותם בדואים ובונים שוב באותו המקום, ואז, כמעשה של שיגרה, מוצא צו שיפוטי חדש, ושוב באים לאחר כמה זמן אותם עשרות או מאות של שוטרים וכוחות בטחון בכדי לפנות את הפולשים.

למחרת הרס אותם בתים או חושות, שוב באים אותם הבדואים לבנות את מה שנהרס, ושוב, כמעשה שיגרה מוצא צו שיפוטי, ושוב באים להרוס, ואז שוב הם בונים, ושוב פעם כל ההליך חוזר על עצמו, לעיתים כדי עשרות פעמים.

סהדי במרומים שאיני מבין את מדיניות רשויות אכיפת החוק אצלנו.

אותם בדואים עוברים על החוק. על שלל חוקים בעצם. על סעיף 190 לחוק העונשין, הקובע שמחזיק מקרקעין ללא אבק זכות עובר עבירה, על סעיף של השגת גבול, ולרוב, מלווה הפינוי גם באלימות והתפרעות מצד מחזיקי המקום, שגם אלו עבירות חמורות. בנוסף לכך, אשמים הבדואים האלו בעבירה של אי קיום הוראה חוקית של בית המשפט שהורה על פינוי השטח, שזו עבירה לפי סעיף 287 לחוק.

אז במקום לחזור על הטקס המביש מדי כמה חודשים, היו עוצרים את אותם הבדואים, מעמידים אותם לדין על כל העבירות שביצעו, דנים אותם לכמה שנות מחבוש – ושלום על ישראל. שום פלישה לא תיערך שם יותר כשכל גיבוריה שוהים מאחורי סורג ובריח.

וכי אני מחדש כאן דבר כלשהו לפרקליטות? ודאי שלא. הם מכירים היטב את כל החוקים. ואם כך הדבר, נשאלת במשנה תוקף השאלה מדוע לא נוהגים הם באופן הזה.