איך חוקרים נכון מתלוננות בעבירות מין?

כתבתי על הנושא הזה כבר בעבר, אך לצערי אני רואה מקרים נוספים של סנגורים שחוזרים על אותה שגיאה שוב ושוב, וגורמים לנזק רב ללקוחות, כך שאני שב על עיקרי הדברים.

אסור לחקור את המתלוננות בעבירות מין במשך זמן ארוך ולנסות להתישן ואף לבלבלן. לכאורה, בכך עושה הסנגור את מלאכתו נאמנה, וככל שיצליח לגרום לבלבול בגרסת המתלוננת כן ייטב למרשו - אך, הדברים אינם כך כי אם הפוכים לחלוטין.

בכל סוגי העבירות האחרות, ככל שסנגור מצליח לגרום לעד להתבלבל בעדותו כן טוב יותר לנאשם. ברם, עבירות המין יוצאות דופן הן: כאן, אהדת השופטים למתלוננת תגדל ככל שהמתלוננת תעמוד זמן רב יותר על דוכן העדים ותתבלבל יותר. ככל שתשדר מצוקה רבה יותר על דוכן העדים – כך רבים הסיכויים שבית המשפט יאמין לה ולא לנאשם, ובית המשפט בפסק הדין ייתן הסברים לכל טעויותיה. ובכי שלה רק יגרום להרשעה בטוחה.

אסור לחקור מתלוננת בעבירת מין יותר מחצי שעה, ועדיף עוד כמה שפחות. תפקיד הסנגור במקרים אלו הוא לגרום לבית המשפט להאמין לנאשם יותר מאשר לא להאמין למתלוננת. זהו הסיכוי היחיד של נאשמים כאלו.

ראו מקרה חיים רמון למשל בהם חקרו את העדה נגדו עד אין סוף או את המתלוננות נגד משה קצב או המתלוננות נגד איציק מרדכי. אני עצמי במקרים מסוימים לקחתי את הסיכון, לא חקרתי את המתלוננת יותר מזמן קצר, והצלחתי להביא לזיכוי הנאשם.

ברור שיש למצוא סתירות בדברי המתלוננות – אך אין לעשות זאת בפניהן. למשל: אחרי שהמתלוננת גומרת להעיד, ניתן להביא בפני בית המשפט ראיות על כך שמה שאמרה לא היה נכון.

בשום פנים ואופן לא להטיח זאת בה בחקירתה אלא רק לאחר מכן, ועדיף אף לא באותה ישיבה. מאד חשוב שבית המשפט ישמע את המתלוננות עד כמה שפחות, כי כל דקה נוספת מבססת סימפטיה כלפיה וגורמת לשופט לזכור את דבריה נגד הנאשם. ככל שתעיד פחות ואחר כך יתגלו כל מיני ליקויים בדבריה, ומנגד, הנאשם יעיד כדבעי ולא באופן של עימות עם המתלוננת אלא יספר את סיפורו, כך יגדלו סיכוייו לצאת זכאי.