כישוף - פלילי ונזיקין

ישנו סעיף מעניין בחוק העונשין שכותרתו הינה כישוף.

זהו סעיף 417 (א) האומר כך: המתחזה לעשות מעשה כישוף בכוונה לקבל דבר, דינו מאסר שנתיים. קיבל דבר בעד מעשה הכישוף או על פיו, דינו – מאסר שלוש שנים. לעניין סעיף זה, "כישוף" – לרבות מעשה קוסם והגדת עתידות.

סעיף 417 (ב) פוטר מעשי קוסמות במסגרת בידורית ובה אין מאמר זה עוסק. ההסבר לסעיף זה יכול להיות שניים: או שיש כשפים ואסור לעשות אותם כדי לא לגרום לנזק לאדם אחר, או שמדובר בהתחזות ובמירמה, קרי, להציג בפני מישהו כשפים שאינם באמת כאלו כדי להניע אותו לעשות משהו.

לכאורה התשובה היא במיקום הסעיף. הסעיף נמצא במסגרת הפרק הדן במירמה, ששמו, עבירות מרמה, סחיטה ועושק.

גם תוכן הסעיף הוא כזה, אם כי, ניתן גם לחשוב אחרת. כי נוסח הסעיף מתאים גם לאפשרות שכוונת הסעיף למנוע נזקים שגורמים כשפים אמיתיים ולא הצגות.

יש לזכור שסעיף זה הועבר לחוק העונשין מפקודת החוק הפלילי 1936 שבמקורה היתה אנגלית, ושם אנשים התייחסו ברצינות לנושא הכשפים. אצלנו, מתיחסים לכשפים בתור אמצעי הונאה בלבד, אם כי, נוסח הסעיף מלמד ששניתן גם לפרש את הסעיף כמכוון גם לכשפים אמיתיים.

חלקו הראשון של הסעיף עוסק באמת בכישוף שאינו אמיתי, ונאמר בו המתחזה לעשות מעשי כישוף. אבל חלקו השני מדבר על קבלת דבר בעד מעשה הכישוף, והעונש גדול יותר, ולכן, נראה שהכוונה היא למעשה כישוף אמיתי ולא להתחזות.

למרות שאין מעמידים לדין בארץ מכשפות על כשפים אמיתיים, הרי בקום המדינה היו כמה מקרים כאלו. כאמור, לפי הסעיף הדבר אפשרי.

כלומר, לכאורה, הסעיף מדבר על נסיון של מירמה אבל גם על כישוף אמיתי.

נכון שרוב השופטים לא מאמינים בכשפים, אבל מה לעשות שיש אנשים רציניים ביותר שמאמינים בכשפים ומכירים מכשפות?

הבה נזכיר את משפט איוון האיום דמניוק. הסניגור שלו הראה כיצד ברוסיה פורח דבר זה ויש מכשפות אמיתיות, או לפחות רוב האנשים מאמינים בתופעה זו והדבר מוחשב שם כמדעי - ושניתן ללמוד כיצד לבצע אותה. וכך, גם יש שיטות המשפט במקומות מסוימים בעולם שמכירה בכשפים. ולא רק באפריקה, שם אפילו בתי משפט גוזרים עונשים כבדים לרבות עונשי מוות על מי שעושה כשפים.

הבעיה האמיתית היא שגם אם יש כשפים אמיתיים, כמו שיש אנשים שמאמינים בכל ליבם בכך, קשה ביותר להוכיח את זה ועובדה שלא הועמד מישהו בארץ לדין על עשיית כשפים בעשרות השנים האחרונות אלא רק על התחזות.

כאמור, הפרוש המודרני שאין כשפים ורק התחזות אסורה, סותרת את הסעיף ואת מטרתו. ולכאורה, הדבר מנוגד לחוק.

וגם נשאלת השאלה, אם ניתן לתבוע נזיקין בגלל מעשה כישוף. כי אם כשפים קיימים וניתנים לביצוע, מדוע שהעושה אותם לא ישלם פיצויים? נכון שלא הוגשו תביעות על כשפים אלא רק על התחזות, אבל הדבר אפשרי בהחלט. יש שיטות משפט בהם ניתן לתבוע על נזקי כישוף, כמו למשל במדינות ערב. האם הם פרימיטיביים או אנחנו הפרימיטיביים – מי יכול לענות בכנות מדעית?

הבעייה הינה שאנו חושבים כאנשים מודרניים שאין דבר כזה כישוף, ולכן לא מנסים להוכיח זאת מבחינה מדעית. ברוסיה למשל מתייחסים לכשפים בצורה רצינית ולכן שם גם ניתן להעניש אדם שעשה כשפים לא בתור התחזות אלא בתור מעשה של ממש. וגם ניתן לחייבו לשלם פיצויים במקרה הצורך.

משונה הדבר שאנשים רבים מאמינים למאחזי עיניים כמו קוסמים שמודים שאלו תעלולים או אנשים כמו אורי גלר שהוא מאחז עיניים מעולה ביותר, או הולכים לפותחים בקלפים או בקפה או אסטרולוגים, ומנגד, בזים למי שמאמין בכשפים. לדעתי יש להתייחס לעניין זה ברצינות למרות הקושי בהוכחה.

בדיקת עניין זה לא רק חשובה מבחינה מדעית אלא גם מבחינה משפטית. אם ניתן יהיה להוכיח שכשפים ניתנים לביצוע וניתן יהא להוכיח כי כשפים מסוימים בוצעו במקרים מסוימים, ניתן יהיה גם להעניש את המבצע וגם לחייבו בתשלום פיצויים לניזוק. אם כי, ברור גם לי שהדבר יהא קשה לביצוע. אבל לא ניתן לדעת כל עוד לא ניסו.