הרשעות מפוקפקות: האם השופטים טעו?

המקרה של רומן זדורוב הוא מקרה קלאסי שבו רוב הציבור משוכנע שהשופטים שהרשיעו את הנאשם טעו.

בית המשפט בערעור הראשון איפשר להגנה בהרכבה החזק ביותר לזמן עדים מחו"ל בתור מומחים פורנזיים, דבר שאדם רגיל לא יכול להגיע אליו, ובכל זאת גם כשהתקיים המשפט החוזר הורשע רומן זדורוב שוב למרות שגדול המומחים בעולם שלל את מסקנות המשטרה הישראלית לגבי תביעות הנעל על מכנסי המנוחה.ועדותו היתה מכרעת ביותר כי לו התקבלה היא היתה ההרשעה נופלת.

בגלל זה בערעור השני התחלקו הדעות כאש שופט עליון אחד מצא שיש לזכות את הנאשם מחמת הספק, אולם במקרה זה הולכים אחרי הרוב וההרשעה נותרה בעינה. בקשה למשפט נוסף נדחתה בידי נשיאת בית המשפט העליון. כך, שהדעות נותרו חלוקות אולם רוב הציבור מפקפק בהרשעה, למרות שהנאשם כבר יושב כעשר שנים בבית סוהר.

מקרה נוסף של פקפוקים בהרשעות של שופטים קורים כאשר ערעור מתקבל ברוב, כמו במקרה של האדם שהורשע ונדון לשנות מאסר ארוכות בגין אונס של תינוק, כאשר שני שופטים בערכאת ערעור החליטו לבטל את ההרשעה ורק שופט אחד החליט להשאירה על כנה, ובמקרה זה, דעת הרוב היתה לזיכוי מחמת הספק ולכם הנאשם שוחרר. ברם, כאשר הציבור נחשף לערעור הוא רואה שגם חלק משופטי בית משפט העליון מוצאים שהרשעה בבית המשפט המחוזי אינה מוצדקת.

משפטו של אהוד אולמרט שזוכה מהרשעה בקבלת שוחד שהורשע בה בידי שופט בית המשפט המחוזי אחד, מחזק את הרגשת הציבור שלא ניתן להאמין תמיד להרשעות שניתנות בבית המשפט

הדבר שמאפשר את טעויות השופטים האלו ומקשות על תיקון הטעות שלהם הינה ההלכה שאי אפשר לערער על התרשמות של שופט.

כאשר שופט מתרשם מדבר כלשהו לא ניתן לערער על אומד דעתו. ניתן לערער רק על החלטות בקשר למוצגים אבל לא בקשר להתרשמות סוביקטיבית. ולכן, רוב פסקי דין של הערכאה הראשונה נותרים בעינם גם אם הרשיעו אדם חף מפשע.

המצב כיום הוא שסניגורים מציעם לאדם להודות גם אם האדם טוען שהוא חף מפשע ובכך לקנות את האפשרות לענישה קלה במקום הרשעה וענישה חמורה. ויש מקרים בהם אדם חף מפשע משתכנע שכדאי לו להודות ולגמור את משפטו בעיסקת טיעון מקילה במקום לקחת את הסיכון שח הרשעה וענישה חמורה בהתאם.

יש קולות האומרים שכאשר מיעוט השופטים בבית המשפט של ערכאת הערעור מחליט לזכות את הנאשם לא צריכה להכריע דעת הרוב אלא יש לזכות את הנאשם, אך ההלכה עדיין שונה, ותוצאת הערעור נקבעת לפי דעת הרוב. מענין שאת ההצעה הזו העלה שופט העליון שזיכה את רומן זדורוב מחמת הספק, ודעתו לא נתקבלה כאמור.

כמובן שמבחינה לוגית ניתן לשאול, במיוחד כשיש חילוקי דעת בערכת הערעור, כיצד אנו מקבלים את החלטות השופטים ומסכימים להם ולא מבינים כי אחוז מסויים של טעויות נופלות גם בערכאות הערעור.