מה דינה של עדות שקר שבה מעלילה אישה על הבעל סיפורי זוועה בלתי נכונים? האם חובה על בית הדין לפסול את עדות האשה הזו שברור שהגישה תלונה שקרית נגד בעלה?
השאלה היא כיצד בית הדין לא עושה צדק במקרה כזה? כיצד הוא עובר על תלונות השקר בלי להעניש את האשה?
אין ספק שלו בית הדין היה מחמיר עם אישה שמגישה תלונת שקר נגד בעלה התופעה הזו תיפסק באחת
מבחינת אחוזים התלונות האלה מהוות את רוב התלונות. והמשטרה מתייחסת לכל תלונה ברצינות ומזמנת את הבעל לחקירה ובהרבה מקרים מוציאה אותו מביתו.
נשאלת השאלה: כיצד בתי הדין מתעלמים מתופעה זו ולא מענישים בחומרה את הנשים שמעלילות?
ואם התופעה קיימת בבתי הדין אזי גם קיימת היא ואולי ביתר שאת בבית המשפט למשפחה. כל אשה שדמגישה תלונת שווא נגד בעלה לא לוקחת פה סיכון רב ביותר, כאשר הגשת תלונות שקר נגד אדם שאינו בעלה מקבלות יחס לא סלחני במובהק.
כאשר אשה מבקשת להוציא את בעלה מביתו, בתי משפט פוסקים כיצד הדבר נראה להם, כאשר חשד בלבד שהדבר נכון גורם להוצאת הבעל מביתו. אין סנקציות קשות נגד אשה שטוענת נגד בעלה אלא לכל היותר בקשתה לא מתקבלת. מכך יוצא שרוב הבעלים סבורים כי הדין מוטה לטובת האשה.
כאשר עו"ד מציע לאשה להגיש תלונת שקר אין סיכון רב למעלילה, לכל היותר התלונה לא מביאה לתוצאה הרצוייה. אולם, אח"כ העניין מגיע לבית המשפט ושמה יש סיכוי רב שהתלונה תתקבל והבעל יוצא מביתו, לעיתים לתקופה ארוכה.
לדעתי יש חובה לנהוג בתלונות כוזבות במלוא חומרת הדין. גם במשטרה וגם בבית הדין וגם בבתי המשפט, לבל ייצא חוטא נשכר. בטוח שאין לומר היות והאשה חלשה יותר לרוב מהגבר הצדק עימה.
בעוד שבארצות אירופה יש בערך אותו מספר של תיקים נגד בעלים אלימים לעומת נשים מעלילות, בארץ המספרים שןנים לגמרי - אין כמעט סנקציות נגד עלילות של נשים ויש המון הוצאות של בעלים מביתם נוכח תלונות שרובן הן שקריות. האחוזים משמעותיים בהרבה לטובת הוצאת בעלים מהבית.
עודכן ב: 12/11/2017