יש מקרים בהם אין אדם מואשם בעבירה מחמת צידוק. זה לשון חלק רלוונטי של הסעיף:

 

 

34יג. לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה באחד מאלה:

 

(1) הוא היה חייב או מוסמך, לפי דין, לעשותו;

 

(2) עשהו על-פי צו של רשות מוסמכת שהיה חייב לפי דין לציית לה, זולת אם הצו הוא בעליל שלא כדין;

 

(3) במעשה הטעון לפי דין הסכמה, כאשר המעשה היה דרוש באופן מיידי לשם הצלת חיי אדם, שלמות גופו, או למניעת נזק חמור לבריאותו, ואם בנסיבות הענין לא היה בידו להשיג את ההסכמה;

 

(4) עשהו באדם בהסכמה כדין, תוך פעולה או טיפול רפואיים, שתכליתם טובתו או טובת הזולת;

 

יש לשים לב שאין הגנה של צידוק כאשר אדם פועל כדי להציל את כל רכושו של הזולת. אפילו הוא מבקש מאדם אחר לעשות מעשה ולהציל את כל רכושו שהולך לאיבוד אם חברו לא יעזור לו שלא יאבד את כל רכושו.

 

 

הסעיף רק מדבר על הצלת בריאותו של אדם ולא מתחשב בנימוקי בקשת העזרה, והדבר תמוה ביותר

 

מדוע לא מתחשבים בזה שאדם מבקש מחברו עזרה להצלת רכושו? הרי לפעמים הצלת הרכוש חשובה בעיני הניצול יותר מהצלת בריאותו.

 

וזאת שאלה שחייבים לשאול: מדוע מקבלים את ההסכמה של אדם למעשה פגיעה בו מחמת צורך להצילו ולא מחמת צורך להציל את רכושו - הרי מדובר כאשר הנפגע מסכים שיצילו את רכושו, אז למה אין בכך צידוק למעשיו.

 

 

יתירה מכך, למה הסעיף רק מתיר פעולה הנדרשת באופן מיידי כדי להציל אדם אחר, הרי אם ניתנה הסכמה של אדם ולא באופן מיידי למה נאשים את המציל במעשה פלילי? נניח שהפעולה לא נעשית באופן מיידי אבל היא לפי בק/שת הניצול, מדוע יש חובה לנהוג ברופו מיידי כשי שההגנה של צידוק תחול על הפוגע? ואולי העזרה שהתבקשה לא היתה ניתנת להעשות באופן מיידי ולא נועדה לכך, אלא המציל פעל לפי הנחיית הניצול שאיננה פעולה באופן מיידי.

 

 

בנוסף לכך, אם אדם מבצע מעשה מתוך רצונו של אדם אחר, למה יש לבדוק בציציות את המעשה לצורך מה הוא נועד, האם לא די בכך שהוא ביצע את המעשה מתוך בקשה של האדם השני?

 

 

אין ספק שיש צורך לתקן את הסעיף דנן ולהתאימו למצבים בהם אדם מבקש מחברו לבצע פעולה מסויימת אשר היא מונעת את פליליות המעשה.

 


עודכן ב: 21/12/2017