סיום יחסי עבודה בין עובד למעביד מעלה לדיון מספר שאלות בנוגע לזכויות המגיעות לעובד ובכלל זה שיעור פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד עם סיום עבודתו. לא פעם מתנה המעביד את קבלת פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד על פי הדין בחתימתו על כתב ויתור וסילוק סופי ולפיו לא יהיו לו תביעות נוספות למעביד. נשאלת השאלה האם יש תוקף לחתימה זו ולוויתור במידה וקיים על זכויות שהיו נתונות לעובד בעת שהסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים.

 

פשרה לעניין פיצויי פיטורים

 

 

סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963, מורה כי "פשרה" לעניין פיצויי פיטורים והודאת סילוק לא יהא להם תוקף אלא אם נערכו בכתב ונאמר בהם במפורש שהם לגבי פיצויי פיטורים. החוק מבקש להבטיח את רצינותו ומודעותו של העובד המגיע לפשרה עם מעבידו לעניין פיצויי הפיטורים שלו. לכן, מחייב החוק שההסכם בין הצדדים ייערך בכתב ושייאמר בו במפורש שהוא לגבי פיצויי פיטורים.

 

 

מכתב הוויתור צריך לעלות כי העובד היה מודע לכך שמגיע לו סכום גדול מזה שהצדדים התפשרו עליו או שהיו תביעות לכאן ולכאן והצדדים הגיעו לפשרה סופית.

 

בסיום יחסי עבודה העובד אינו נתון למרותו של המעביד

 

 

יש לזכור בסיום יחסי העבודה העובד אינו נתון עוד למרותו של המעביד ואין למעביד את הכוח לאלץ את העובד לוותר על זכויותיו בלית ברירה. בשל כך, הודעת מעביד לעובד כי במידה ולא יחתום על כתב קבלה וסילוק לא יקבל את המגיע לו איננה נראית ומתקבלת כטענת לחץ או כפייה מצד המעביד שיש בהם כדי להביא לביטול הסכם הוויתור עליו חתם העובד.

 

 

לעובד נתונה ברירה שלא לחתום ולתבוע את אשר מגיע לו בבית הדין לעבודה. במידה והעובד בוחר לחתום ומעדיף לקבל סכום נמוך ממה שמגיע לו אין לו אלא להלין על עצמו ויקשה עליו לקבל את מלוא זכויותיו במידה ואלה עמדו לו כשיפנה לבית הדין לעבודה.


עודכן ב: 07/08/2010