מתי בית המשפט יחייב צד בהוצאות?

 

תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 מאפשרות לבית המשפט, בתום הדיון בכל הליך, שיקול דעת האם לחייב בהוצאות צד למשפט ובאיזה סכום, תוך כמה זמן ישולם.


הוצאות יכללו שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט לטובת בעל הדין האחר.


הרעיון של חיוב בהוצאות נועד למעשה "לפצות" צד שנגרר להליכים, על ניהול הליכיו להוכחת טענותיו. משמע, אם צד ניצח בתביעתו, יהיה זה צודק וראוי, כי הצד שהפסיד, ישלם את ההוצאות שנדרשו לצד המנצח להגיע לתוצאה זו.


במידה ומדובר בדיון המתקיים בערכאה ראשונה , תינתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע את טענותיהם בדבר סכום ההוצאות או שיעורן לפני מתן הצו להוצאות.


אז איך נקבע גובה ההוצאות?


כדי לקבוע את הסכום שייפסק לזוכה לוקח בית המשפט בחשבון את הפרמטרים הבאים:


א. שווי הסעד השנוי במחלוקת (למשל, שווי התביעה שהוגשה).


ב. שווי הסעד שנפסק (מה נקבע בפסק הדין? האם התביעה נדחתה? האם התקבל פסק דין לטובת הזוכה?).


ג. הדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון (האם הצדדים עמדו בכללי הדין, הגישו מסמכים בזמן, התנהלו בצורה ניאותה? לכל אלו יש משקל).


ד. הוצאות הצדדים בפועל בניהול ההליך: אגרות, שכר עדים, שכר מומחים שהעידו בתיק, והוצאות נוספות שהיו דרושות לניהול המשפט.


לעיתים חיוב ההוצאות הוא מוצדק ונועד להביע את מורת רוחו של בית המשפט מהתנהלות בעל דין. למשל במקרה שבו, צד , לא חדל מלהגיש בקשות על בקשות, גם כשאלו נדחו, מגיש בקשות נוספות, מאריך את הדיון שלא לצורך באמצעות בקשות סרק, ואינו מניח ידיו מבקשותיו, ותוך כדי כך, גורם לטורח הן לצד השני, אשר נאלץ להגיב לכל בקשותיו , והן לבית המשפט אשר נדרש לדון בהן.


לעיתים בית המשפט מחייב בהוצאות מותנות/ "על תנאי". למה הכוונה?


נניח אם בית המשפט הנכבד, מבקש להזהיר צד כלשהו שמא יגיש בקשות נוספות או תביעות נוספות באותו העניין.


קורה למשל שצד הגיש תביעתו באופן שלא היה מוצדק, אך עשה כן בתום לב. לאחר שהגיע לבית המשפט, הוסבר לו העניין ולכן כעת לאחר שהבין זאת, מצא בית המשפט לנכון, שלא לחייבו הפעם בהוצאות, ואולם התנה כי אם בעתיד תוגש על ידי אותו צד תביעה באותו נושא, יחוייב בהוצאות כתנאי להגשת תביעתו.


רוצה אני לדון, במצב בו בית המשפט מחייב בהוצאות, בהליך בניים, בבקשת ביניים, צד כלשהו, מבלי לקחת בחשבון תוצאות עקיפות לחיוב זה. למה הכוונה?


נניח כי מדובר בסכסוך מתמשך, ארוך שנים, שהגיע לפתחו של בית המשפט. כל צד מגיש בקשותיו כנגד הצד השני. (מבלי לדון כרגע בתוכן הבקשות והצדקתן).


ברגע שנקבעות הוצאות על ידי בית המשפט, לחיוב אחד מן הצדדים, יוצא מצב בפועל כי, נוצר יתרון טקטי לטובת הצד הנפרע. ומדוע כך?
הצד שנפסקו הוצאות לטובתו, סמוך ובטוח בתביעתו כולה (גם אם בפועל אין זה המצב).


עצם כך, שהצד האחר נדרש לשלם לו, יש בידו קלף מיקוח חזק, המאיים על אותו צד שחייב בהוצאות. שכן אם לא ישלם מיד את ההוצאות שנפסקו לחובתו , יפנה הצד הנפרע לביצוע ההחלטה בלשכת ההוצאה לפועל.כך, מעמיק הקרע בין הצדדים, בשל חיוב ההוצאות.


חמור הדבר כשהצד שנדרש לשלם, נמצא במצב כלכלי קשה יותר מהצד האחר ואז שוקל הוא האם להמשיך לנהל את תביעתו הכוללת ולעיתים, החלטה זו של חיוב הוצאות, לה משקל עצום להמשך ניהול ההליך.


מה אם כן ראוי לעשות?


לעניות דעתי, יש להמתין עם חיובי ההוצאות עד לתום ההליך. ככל שהדבר קשה לבית המשפט, יציין את סכום ההוצאות ואולם ידחה את מועד החיוב, לתום ההליך, ובהתחשב בתוצאותיו.


במידה ויעשה כן, רוב הסיכויים כי גם ההוצאות שנפסקו, במסגרת ההליכים והבקשות שהתנהלו בתיק, יבלעו בתוך החיוב הכולל, ו/או יקוזזו, וכך יהא סיכוי לשיתוף פעולה גבוה יותר בניהול ההליך כולו ואף בסיכוי להגיע להסדר כולל ו/או פשרה בתיק כולו.


צד ששילם הוצאות לצד האחר, וחש שאין הדבר בצדק, לעולם לא ישמח להגיע להסדר, מבלי שיפרע ראשית מאותם סכומים שנדרש לשלם לצד האחר, בצדק או שלא בצדק.


צד שסבור שנפסקו לחובתו הוצאות שלא בצדק, תמיד יכול להגיש ערעור על החלטה זו, או בקשה לדחיית מועד חיוב ההוצאות לתום ההליך.

האמור לעיל, אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ויש לבחון כל עניין לגופו.


הכותבת הנה עו"ד נוטריון ומגשרת בעלת תואר ראשון ושני במשפטים. בעלת משרד עצמאי משנת 2004.