המקסימום של המינימום/ עו"ד שי גלעד

 

 

המשפט הפלילי קובע בצידן של העבירות השונות עונשים מירביים אותם יכולים בתי המשפט להטיל על נאשמים שהורשעו באותן עבירות. החוק גם קובע כי בית המשפט שהרשיע אדם בשל עבירה, רשאי להטיל עליו כל עונש אשר אינו עולה על העונש שנקבע בדין לאותה עבירה.

ככל שהדבר נוגע לחוקי התעבורה הירבה המחוקק לקבוע עונשי מינימום ובכך גם צמצם את שיקול דעת בית המשפט בבואו להעניש מורשע תעבורה.

 

 

בחוקי התעבורה מוצאים עונשי מאסר מינימאליים ואף עונשי פסילת רשיון מינימאליים כשהמחוקק מגביר את השימוש בקביעת רף תחתון בחקיקתו בשנים האחרונות.

 

 

ככל שהדבר נוגע לעונשי מאסר מינימאלי קבע המחוקק מאסר מינימום של ששה חודשים בעבירת גרימת מוות בנהיגה רשלנית וחודש מאסר בעבירה של חציית מסילת ברזל בניגוד לרמזור , למחסום או לרכבת מתקרבת הנראית או נשמעת.

 

 

ככל שנדבר נוגע לפסילת רשיון, הרחיק המחוקק לכת עד לקביעת חובת פסילה לצמיתות כשמסף עליון זה יורדת הענישה עד לפסילה מינימאלית של חודשיים.

 

נקבע כי נהג שהורשע על אחת מהעבירות: נהיגה בשכרות, גרימת מוות ברשלנות, הפקרה לאחר פגיעה, חציית מסילת ברזל כשהמחסום חוסם את הדרך או נע לקראת חסימה , נהיגה בזמן פסילה והריגה ובתוך עשר שנים שקדמו לביצוע העבירה כבר הורשע פעמיים באחת מהעבירות הללו-דינו פסילת מינימום של עשר שנים ואם נהג נפסל כבר בפסילת המינימום הזו והורשע בתוך שנתיים באחת מהעבירות המנויות לעיל, יפסל רשיונו לצמיתות.

 

 

לעבירות שנמנו לעיל מתווספות עבירות נוספות והן: נהיגה ללא רשיון נהיגה, אי ציות לאור האדום ברמזור, מהירות מופרזת ,עקיפה מסוכנת ואי מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חצייה , כשכל העבירות הללו מצויות ב"תוספת העשירות " לפקודת התעבורה.

 

הורשע אדם על עבירה המנויה בתוספת העשירית, ובחמש השנים שקדמו למועד ביצוע אותה עבירה כבר הורשע לפחות פעמיים על אחת מהעבירות האמורות, דינו - נוסף על כל עונש אחר - פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, לתקופה שלא תפחת משנתיים.

 

אם נפסל אדם מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לאותו עונש מינימלי בן שנתיים והוא הורשע שלוש פעמים על עבירה מהעבירות המנויות בתוספת העשירית שעבר בתקופה שממועד פסילת הרישיון ועד חמש שנים לאחר שחודש, דינו - נוסף על כל עונש אחר - פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה, לתקופה שלא תפחת מחמש שנים.


ואם נפסל אדם מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חמש שנים כאמור לעיל והוא הורשע שלוש פעמים על עבירה מהעבירות המנויות בתוספת העשירית שעבר בתקופה שממועד פסילת הרישיון ועד חמש שנים לאחר שחודש, דינו - נוסף על כל עונש אחר - פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לצמיתות.

 

נהג שהורשע על עבירה מהתוספת העשירית ובחמש השנים שקדמו לביצוע העבירה הורשע פעמיים על עבירה מהתוספת העשירית , יפסל למינימום שנתיים.

 

 

בעבירות של גרימת מוות ברשלנות או הפקרה לאחר פגיעה, נהיגת רכב ללא רשות בעליו וללא רשיון בר תוקף לאותו סוג רכב והתרת נהיגה למי שאינו בעל רשיון תקף לאותו סוג רכב קבע המחוקק עונש מינימאלי של שלוש שנים .

 

 

נהג שהורשע בעבירה של נהיגה בשכרות יפסל לתקופה מינימאלית של שנתיים ואם הורשע בתוך שנה בעבירת שכרות נוספת, יפסל לארבע שנים.

 

 

נהג שהורשע פעמיים בתוך שנתיים בעבירה מרשימת עבירות שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם חבלה של ממש, יפסל לתקופה מינימאלית של שנה .

 

 

ולבסוף קיימת רשימה נוספת של עבירות בהן נקבע עונש מינימאלי של ששה חודשים , שלושה חודשיים וחודשיים.

 

בקביעת עונשי המינימום נתן המחוקק פתח צר לבית המשפט לחרוג מענישה מינימאלית זו אך הורה כי יעשה זאת בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין ובלבד ששוכנע כי אין בהמשך הנהיגה על ידי הנאשם משום סכנה לציבור.

 

ובאשר לחריגה מעונש המינימום - נאמר ע"י ביהמ"ש העליון כי רצוי שתעשה במשורה, ביד קפוצה, אחרת תחטא לכוונת המחוקק ותחטיא את המדיניות הציבורית. עונש מינימום נועד להרתיע כל נהג ונהג, גם הנורמטיבים, ותכליתו רחבה ומרחיקת ראות - לשנות דפוסים ולגרום לתמורה בתפיסה החברתית הפסולה, המוטעית והמסוכנת.

 

לעיתים באים הצדדים למשפט התעבורתי , היינו הנאשם והתביעה , להסדר טיעון בו מבוקש מבית המשפט ליתן עונש הנופל מעונש המינימום הקבוע בחוק. הסדר שכזה מסוכן ועלול להדחות על ידי בית המשפט.

 

כך התערב שופט בית המשפט לתעבורה בירושלים, דר' אברהם טננבוים בהסדר טיעון שהובא בפניו בעניינה של נהגת שהייתה מעורבת בתאונת דרכים כשלא צייתה לתמרור תן זכות קדימה בצומת, וכתוצאה מהתאונה נפגע אדם חבלה של ממש.

 

העונש המינימאלי הקבוע בחוק הינו של שלושה חודשי פסילה אך הצדדים הגיעו להסדר לפיה יפסל רשיונה של הנהגת לחודשיים בלבד.

השופט טננבוים קבע כי אין מנוס מהתערבות בהסדר הטיעון.לקביעתו מדובר בהסדר טיעון גורף שבו למעשה הצדדים מתעלמים מהוראותיו המפורשות של החוק הדורש פסילת מינימום.

 

זאת בכח נסיבות שדבר אין להם עם הנסיבות המיוחדות המפורטות בחוק. הצדדים השימו את עצם כ"ערכאת ערעור" על המחוקק ועל בית המשפט. אפילו בית המשפט איננו יכול לחרוג מעונשי המינימום אלא מנסיבות מיוחדות שיירשמו,ולפיכך הצדדים בוודאי שאינם יכולים לעשות כן.