קיראו את נתוני הלמ"ס: אם אתם נשואים, הסתכלו סביב וחפשו עוד שני אנשים נשואים לידכם, ועכשיו עשו את הסטטיסטיקה: אחד מתוך שלושתכם ייעזר בשלב זה או אחר בשירותי הרבנות.


נשמע לא פופולרי, לא נעים לעשות את החשבון, אולי אחד מבין שלושתכם כבר חגג יום נישואין 35 ואתם אומרים "טוב, הם כבר לנצח". אבל לא, דווקא לא בטוח.

עד העשורים האחרונים איפיון גיל הגירושין עמד על שנות הארבעים והחמישים בחיי המתגרשים. אלו אנשים אשר מאסו בחיי היום יום, התקשו לשאת בעלויות חיים תובעניים, התקשו לייצר את האיזון בין קריירה לבין הורות, זכויות הפרט עלו על הפרק, ו"פרק ב'" הפך להיות הבון-טון.
לאט לאט נולד סוג חדש של מתגרשים- מתגרשי הגיל השלישי.


דווקא כאן, בניגוד לגירושין של אמצע החיים, גירושין אלו מתאפיינים במינון אחר של אמוציות, בדרך כלל פרידה בגיל השלישי הינה סממן לבחירה, ולא לפאסיביות או חלילה גזרת גורל.


אחד הדברים המרכזיים אשר הופכים גירושין "רגילים" למתוחים וקשים הם רכיב המשמורת והסדרי הראיה. רכיבים אלו נפיצים מתוקף עוצמתם ומורכבותם, כל צד מושך ליותר שעות משמורת, הסדרי ראיה, מזונות וכיו"ב. כאן המקרה הוא שונה, מרגע בו הילדים כבר אינם חלק מהסכם הגירושין וכנגזרת כך המזונות, נותר למעשה להשלים ריגשית ונפשית עם המהלך, ולחלק באופן מושכל את הרכוש והזכויות שנצברו אצל הצדדים לאורך השנים.


אנו מבחינים יותר ויותר בשיח עקבי לפיו נשים בגיל זה המגיעות למשרדנו מצויות תחת הרושם השגוי אותו הן שמעו כל חייהן כי "לא יישאר להן ממה לחיות", ש"הן ימותו לבד ובעוני", והן סבורות כי נשים יוצאות כשידן על התחתונה וכל הרכוש נותר לבעל. גם המצב בו נשים בגיל השלישי נסמכו כל חייהן על הפנסיה של הבעל לעת זקנה חוששות להגיע למצב בו הן נותרות ללא כל זכויות ומקור הכנסה בגילן.


מאמר זה ראוי שיבהיר במפורש: אין כל אמת בטיעונים אלו.


מדינת ישראל אימצה לעצמה את עקרון הלכת השיתוף (לזוגות שנישאו עד שנת 1973) ואת עקרון איזון המשאבים (למי שנישא לאחר שנת 1973), לא ארחיב על הזהות והשוני, אולם העיקרון ברור: המשפט הישראלי מוצא דרכים יצירתיות בחוק להבטיח כי פירוק מערך נישואין לא ייטיב עם צד אחד ויחסיר עם משנהו.


אין כוונתי במאמר קצר זה לסקור את ההיבטים הרגשיים המובנים בתהליך שכזה (חרף שמשרדנו נוהג להמליץ על ליווי רגשי בתהליכים כה מורכבים), אלא להצביע על התהליך המשפטי הנכון להיערך לקראת פירוד.


ראשית, כל צד מעוניין חייב לערוך עבודת הכנה כלכלית. כדי להפוך ל"מתגרש יעיל" ראוי לוותר על הגישה הקורבנית ולאמץ גישה אקטיבית של בירור מצב כלכלי נכון ככל שניתן.


הצעד הראשון עליו נמליץ הוא איתור כל חשבונות הבנק האפשריים בהם ייתכן כי מונחים כספים של מי מהצדדים. לעיתים, כאשר עסקינן במתגרש מבוהל ומבולבל, נמליץ לשכור שירותי חוקר פרטי אשר יערוך "חקירה כלכלית" לאיתור החשבונות וכדי שהמתגרש ידע להיערך נכון לקראת חלוקת הנכסים.


כך יש לערוך פירוט של חשבונות הפנסיה, הביטוחים, הנכסים, כלי הרכב, הזכויות והמוניטין. בדרך כלל בגיל זה נצברו זכויות משמעותיות בחשבונות אלו, בני הזוג כבר בעלי נכס אחד לפחות, מספר כלי רכב וקרנות אלו או אחרות.


שנית, כתפיסת עולם, אנחנו ממליצים על ניהול הליך גישור משפחתי בין המתגרשים, להבדיל מניהול הליך משפטי.


מודל הגישור מאפשר מטיבו וטבעו הנמכת להבות, העברת השיח לשיח עם יכולות התבטאות, הכלה, היטהרות כאשר כל צד מקבל את יומו להתבטא, לדבר, לשתף, לטעון ולשכנע את הצד השני עם תיווך מקצועי.


בבית המשפט ניתן להניח כי הדרך ארוכה באופן ניכר, התוצאות שונות, והצדדים חשים כ'מובלים' ולא נוטלים אחריות על חייהם בבגרותם.


גם עלויות ההליכים הופכות לפקטור מובן, כאשר כל צד מממן לעצמו ייצוג משפטי מאותה קופה, הרי שברור שהנזק המצטבר הוא פחות ממון לחלק בסופו של יום בין הצדדים.


שלישית, אנו ממליצים להימנע מעירוב צדדים שלישיים בהליך המשפטי: לא ילדים, לא חברים, לא משפחה, לא "מישהי שכבר עברה את זה ונותנת טיפים", לא "מישהו שהוא חצי עורך דין". גורמים אלו חשובים ומשמעותיים לליווי אישי, אולם להליך המשפטי הם אינם מועילים ומושכים לכיוונים שונים שאינם דווקא טובתו הסובייקטיבית של המתגרש. החריג לכלל זה הוא כאשר הצדדים זוכים לתמיכת ילדיהם לפירוק התא המשפחתי, ואז המתגרשים חשים מועצמים רגשית והעוצמה של כל אחד מועילה לתהליך.


כך או כך, למעשה התהליך יכול וצריך להיטיב בסופו של יום עם המתגרשים, חרף הקושי הנורא.


רביעית, עירכו צוואה עדכנית. נהלו את חייכם מחדש והבהירו רצונותיכם באופן ברור גם לאחר לכתכם בשיבה טובה אחרי 120 שנה.

אנו נוהגים להמליץ תמיד: לא לירות חיצים וסביבם לסמן את המטרה; היו קשובים לליבכם, אל תהססו לנקוט בהליכים מדודים ושקולים מהם תוכלו לסגת, אם תבקשו, בכבוד ובתבונה.


לוו עצמכם באנשי מקצוע שאינם שוכחים כי אתם המרכז ובידכם הזכות לנווט נכון את גורלכם.


לעיתים אנו מבחינים כי הגשת תביעת גירושין ופירוק שיתוף נועדו להוות קריאת מצוקה לצד השני, להעיר אותו מהתנהגותו כלפי בן זוגו. אנו מעודדים תמיד לבחון האם ניתן למזער את הפגיעה באמצעים קלים יותר, לעיתים באמצעות הסכמים שונים, בהם גם "הסכם שלום בית".


זיכרו- זו היא זכות בסיסית של אדם בכל גיל שלא לחוות ולסבול אלימות כלכלית, אלימות מילולית או לחיות במתחים וחרדות. דווקא בגיל השלישי ראוי שאדם ינוח, יחיה חיי שיתוף והבנה ויקצור את פירות עמלו לאחר שנים רבות של עשייה.

אל תהססו לנצל בתבונה את ההליכים המשפטיים, ניהול הליך גירושין בכל גיל הינו משימה כבדת משקל. בגיל השלישי יש נדבך נוסף חשוב ביותר שתכליתו לאפשר הזדקנות בשקט ובשלווה.