בית המשפט נזקק לא אחת לעזרת גורמים חיצוניים לשם מתן פתרונות לסכסוכים המובאים להכרעתו, אחד מהכלים העומדים לרשותו, בבחינת מנגנון מקצועי מיוחד הוא מינוי מומחה.


בבית משפט לענייני משפחה להבדיל מהמצב הקיים בערכאות שיפוטיות אחרות, הסמכות למנות מומחה ולקבל חוות דעת בתיק הנידון מסורה אך ורק לבית המשפט, בין אם קיימת הסכמה של בעלי הדין ובין אם לאו, לרבות מקרים בהם בעל דין שכנגד קיבל רשות והגיש חוות דעת[1]. במקרה כגון זה זכות הטיעון נשמרת באמצעות האפשרות לחקור את המומחה ולטעון טענות לרבות הצגת הסתייגות מחוות הדעת[2].


מומחים מתחומים שונים מתבקשים לחוות דעתם בהתאם לשאלה המשפטית הנדונה, מהתחום הכלכלי כגון: אקטואר רו"ח שמאי וכן מהתחום הטיפולי: פסיכולוגים קליניים, פסיכיאטרים עו"ס מומחים רפואיים ועוד ועוד.


מאמר זה בא לסקור את מקומה של חוות הדעת בבית משפט לענייני משפחה, תחילה אבחן מהן הסיבות בגללן בית המשפט מאשר או אינו מאשר מינוי מומחה לבסוף אבחן מהו משקלה של חוות הדעת בעיני בית המשפט.

מהם הפרמטרים למינוי מומחה?


כאמור לבית משפט לענייני משפחה סמכות ייחודית ורחבה למינוי מומחים, הפסיקה מתייחסת ל'מומחה' כנותן שרות המקל על בית המשפט בבואו להכריע בסכסוך, וכי תכלית הפרוצדורה הקיימת בבית משפט לענייני משפחה היא ליעל את הדיונים למנוע הגשת חוו"ד מטעם כל אחד מהצדדים ומינוי מומחה נוסף במקרה של מחלוקת[3].


"הליך זה של מנוי מומחה מטעם בית המשפט מקל על הדיון, מייעלו ומקצרו וראוי לעודדו. בית המשפט נעזר בבעל מקצוע שהוא אובייקטיבי, שאין לו נגיעה לעניין הנדון ולבעלי- הדין "[4].


ואכן, בתי המשפט עושים שימוש נרחב בכלי זה תוך הפעלת שקול דעת בכל מקרה לגופו האם יש צורך במינוי מומחה.

פעמים השאלה האם למנות מומחה אם לאו אינה נתונה כלל לפתחו של בית המשפט אלא מכוח הלכה פסוקה. לדוג' בבוא בית משפט לפסוק בענייני משמורת, 'עקרון טובת הילד' הוא שעומד מול עיניו, הלכה היא כי "טובתו של ילד אינה מושג תיאורטי. לעניינה נדרש בית-המשפט לקביעת ממצאים שבעובדה. ממצאים אלה בית-משפט לא יוכל לקבעם - על דרך הכלל - אלא אם יובאו לפניו ראיות; וראיות לענייננו פירושן הינו - בעיקרם של דברים - חוות-דעת של מומחים"[5].


דוג' נוספת: כאשר עוסקים בהליך מכוח חוק אמנת האג בית המשפט נדרש להשתית את החלטתו על מסד נתונים, על תשתית עובדתית ועל בסיס תאורטי ואמפירי רחבים ככל שניתן, לצורך כך יש לפנות לעזרתם של מומחים בתחום הרלוונטי שייפגשו עם בעלי הדין ייערכו מפגשים וראיונות יאספו המומחים נתונים ועל יסוד כל אלה יחוו את דעתם המקצועית[6].

האם 'היד קלה על ההדק'?


הפסיקה מציגה מגוון דעות באשר לסוגיה האם יש להעדיף מינוי מומחה בכל מחיר או שמא על בית המשפט להיות שקול ולעשות שימוש זהיר בכלי זה העומד לרשותו.


מחד יש להימנע מ'מסעות דיג' וסחבת וממקרים בהם מינוי המומחה עלול לשמש ככלי ניגוח בין בעלי הדין.


יתר על כן, כאשר מעורבים ילדים והם הנפגעים העיקריים מהחשיפה ומהליך הבדיקה שעלול להיות ממושך ופולשני [7] עם זאת חוות הדעת משמשת ככלי עזר להתחקות אחר טובתם. חומרי עזר וכלים אלה הינם חיוניים וחשובים ובדרך כלל בתי המשפט נותנים להם משקל כבד ולעיתים אף מכריע וסטייה מהן נעשית רק במקרים חריגים[8].


מאידך יש להיזהר ולא לחסום דרכו של בעל דין להוכיח את טענתיו, לבית המשפט האפשרות להשתית הוצאות במידה ומתברר בדיעבד כי הליך מינוי המומחה היה מיותר ויש לזכור כי במקרים רבים דווקא מינוי מומחה ומסקנותיו הוא שעזר לצדדים לקדם את יישוב התובענה ולהגיע להבנות[9].


מעמד המומחה וחוות דעתו


מובא בפסיקה כי "מומחה, שמונה על ידי בית המשפט, הינו בעל מעמד מיוחד. המומחה משמש כאיש אמונו וכזרועו הארוכה של בית המשפט; המומחה חב חובת נאמנות כלפי בית המשפט ומסייע בידי בית המשפט להגיע לחקר האמת"[10].


למומחים יכולת לבחון את השאלות המתעוררות בכל מקרה בעין מקצועית, בשל היותם גורם נטרלי לעומת הצדדים היריבים[11].

 

על אף חשיבותה הרבה של חוות דעת בסופו של יום ההכרעה הסופית היא בידיו של ביהמ"ש, ביהמ"ש אינו "חותמת גומי" וחוות הדעת תאומץ במלואה או בחלקה ע"פ החלטתו בלבד.


מעיון בפסיקה עולה כי לרוב ביהמ"ש לא יטה בדרך כלל לסטות מחוות דעת אובייקטיבית של מומחה אלא אם קיימים שיקולים וראיות כבדי משקל לעשות כן לחילופין כאשר יראה כי חוות הדעת מושתת על סמך הנחות עובדתיות ומדובר בעובדות שאינן מדויקות או אינן איתנות[12].


דוג' לכך ניתן למצוא בפסיקה[13], המדובר במקרה בו האם ביקשה לחדש קשר עם בנה הנמצא מזה שנים במשמרתו של אביו. תסקירי לשכת הרווחה וכן חוות דעת מומחים שהוצגו (הן חוות דעת מומחה קליני בדבר מסוגלותה של האם והן מכתב מטעם מומחה לפסיכיאטריה בעניין מצבה הנפשי של האם) המליצו כי אין לחדש את הקשר, בית המשפט בניגוד להמלצות חוות הדעת הכריע כי יש לאפשר את חידוש הקשר בתנאים מסוימים ובליווי אנשי מקצוע.


לסיכומו של דבר, היטיבה לסכם זאת כב' השופטת ארבל "אכן, בתחום רגיש, עדין ומורכב זה נדרש בית המשפט לגבש הכרעה עצמאית, תוך שהוא נעזר בחוות דעת הגורמים המקצועיים שמונו על ידי בית המשפט, בראיות נוספות אשר הובאו בפניו ואשר את המשקל שיש ליתן להן הוא בוחן, באמות המידה שהתווה המחוקק, בפסיקת בתי המשפט, ואולי יותר מכל – תוך שהוא מדריך עצמו בניסיון החיים, בשכל ישר, ברגישות ובהבנה למצבו המורכב של כל אחד מן המעורבים בעניינים אלה"[14].


נוסף לכך, לבית המשפט אחריות מסוימת לשמו הטוב של המומחה ולשכר טרחתו "המדיניות השיפוטית הראויה היא לעודד מומחים בעלי שיעור קומה להתמנות מטעם בית המשפט. ותפקידו של ביהמ"ש להבטיח כי המומחה לא ינזק – לא בשמו ולא בשכר טרחתו. מעתה אמור - מדיניות שיפוטית ראויה ואינטרס הציבור הוא לעודד מומחים להסכים לקבל עליהם את המינוי ולמנוע, ככל הניתן, מצבים העלולים להרתיע מומחים מלהיענות לבקשת בית המשפט, כגון בעיות בגביית שכר טרחתם"[15].

מכלול ההיבטים מצביע אפוא כי בתי המשפט נוטים לעשות שימוש נרחב בכלי זה העומד לרשותם ולרוב מאפשרים הגשת חוות דעת.
משמוגשת חוות הדעת היא נכללת במסגרת השיקולים העומדים בפני בית המשפט להכרעה.


סבורני כי בית המשפט לענייני משפחה הוא המקום המתאים והראוי לעשות שימוש באנשי מקצוע הקרויים "מומחים" שכן לרוב הסוגיות המונחות לפתחו הינן דיני נפשות ממש, הנוגעות בהיבטים המהותיים בחיים, משפחה וילדים (ויש יאמרו אף רכוש), סוגיות רגישות ועדינות, אשר לעיתים דווקא אבן בוחן חיצונית ומקצועית יכולה לשים מראה ולתן הסתכלות וחשיבה מעניינת, לתן חוות דעת אשר תביא לפתרון הסכסוך.

עדי מרקוביץ, עו"ד

[1] תקנה 258יב(א),(ז) לתקנות סדר הדין האזרחי.
סעיף 8(ג) לחוק בית משפט לענייני משפחה התשנ"ה 1995.
[2] בע"מ 4177/08 פלוני נ' פלוני תק-על 2008(3),4550.
[3] תמ"ש 22781/96 דבורה פישר נ' יזהר כהן, תק-מש 97(3),39.
[4] בע"א 680/78 המגן חברה לביטוח נ' אליהו, פ"ד מו (4) 154, 160.
[5] בג"ץ 5227/97 דויד נ' בית-הדין הרבני הגדול בירושלים, תק-על 98(3),1102.
[6] בע"מ 5579/07 פלוני נ' פלוני, תק-על 2007 (3),2054.
[7] תמ"ש 21877-02-12 הסב נגד האם, תק-מש 2012(4),241.
[8] תמ"ש 25454-03-12 פלוני פלוני נ' פלונית, תק-מש 2015(4),414.
[9] ת"ע 33753-03-14 פלונית נגד אלמונית, אלמוני, תק-מש 2015(1),776.
[10] ע"ר 34816-08-10 פלוני נ' א.ש, תק-מש 2010(4), 581.
[11] רע"א 4575/00 פלונית נ אלמוני, פ"ד נה (2),321.
[12] בע"מ 9739/11 פלוני נ' יועץ המשפטי לממשלה, תק-על 2012(1),847.
[13] תמ"ש 25454-03-12 התובע נ' פלונית, תק-מש 2015 (4),414.
[14]בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית, תק-על 2006(2),1055.
[15]ע"ר 34816-08-10 פלוני נ' א.ש, תק-מש 2010(4),581 .