כאשר בני זוג נפרדים ההסדר הרכושי הנהוג הינו איזון שוויוני של כלל נכסיהם, בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג-1973 (להלן: 'חוק יחסי ממון'), הפסיקה בעניין זה קובעת בין היתר, כי "חזקה על בני הזוג המנהלים אורח חיים תקין ומאמץ משותף, כי הרכוש שנצבר מצוי בבעלותם המשותפת[1].


עוד נקבע כי "..המאמץ המשותף הנדרש הוא לאו דווקא השתתפות כספית של כל אחד מבני הזוג, הבאה מהכניסות או מהרווחים שלו, אף במקרה שאשה אינה עובדת מחוץ למשק ביתה, ואין לה הכנסה מנכסיה שלה, אלא שהיא מנהלת את משק הבית ותורמת את חלקה לקיום המשפחה, לרבות חינוך ילדי הזוג, אפשר לראות בכך מאמץ מצידה לא פחות ממאמצו של הבעל המשתכר בחוץ מעבודה או מניהול עסקי הכנסות הבעל. במקרה כזה, מתאפשרות במידה רבה ע"י עבודת האשה בבית וניתן לראות בהכנסות אלה פרי מאמץ משותף של בני הזוג"[2].


עם זאת, סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון מקנה לבית המשפט סמכות לסטות מחלוקה שיוויונית בעת איזון המשאבים בין הצדדים בהתקיים "נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת" לשון החוק.


המחוקק לא פרט מהן אותן נסיבות מיוחדות והשאיר לבית המשפט את האפשרות לצקת תוכן ולקבוע אימתי יש לסטות מאיזון שוויוני של כלל המשאבים.


כב' השופטת שפרה גליק[3] סקרה את הפסיקה הענפה בנושא וקבעה קטגוריות שונות לאורם מתאפשרת סטייה זו, אשר הופכת עם הזמן לכלי מקובל לקביעת יחסים רכושיים.

א. מקרים של "שיתופיות מוחלשת"


כאשר צד אינו משתתף ותורם תרומה משמעותית למאמץ הכלכלי של התא המשפחתי, במקרים מסוימים זו עילה להפרת האיזון. נקבע בפסיקה שרק לעיתים נדירות תנצל הערכאה המשפטית סמכות זו, שכן "סעיף 8 לחוק יחסי ממון מהווה כלי רב עוצמה בביצוע איזון משאבים, ויש לעשות בו שימוש זהיר ומושכל, שכן לא בנקל ישלול ביהמ"ש את זכויותיו הקנייניות של מי מבני הזוג ויעניקו לאחר[.....] המקרים בהם יעשה שימוש בסעיף זה יהיו אלה היוצאים מן הכלל והחריגים בהם חוסר האיזון בולט באופן מיוחד. לא כל מקרה שבו נוצר בעת איזון המשאבים חוסר שוויון מבחינת סך שווי הנכסים שיש לכל אחד מבני הזוג, יצדיק שימוש בסעיף 8 לחוק"[4].


במקרה בו נקבע באופן קרוב לוודאי שהנתבע לא השתתף ולא תרם תרומה משמעותית למאמץ הכלכלי של התא המשפחתי, לדוג' כאשר הבעל חי על חשבון האישה, לא רק מבחינה כלכלית אלא לא תרם לבית כל תרומה משמעותית ובנוסף לכך כל ההכנסות לרכישות של התא המשפחתי באו מהאישה, עובדות אלו יש בהן להשפיע על אופן חלוקת הזכויות בהתאם לסעיף 8 לחוק[5].


כך "על בית המשפט לשאוף לעשיית צדק כלכלי בחלוקת משאבי הזוג, וכי בתיקון לחוק העניק המחוקק לבית המשפט הסמכות האקוויטבילית לסטות מחלוקה שווה כשנסיבות המקרה מחייבות את המסקנה כי לא יהיה זה צודק מבחינה כלכלית לבצע את איזון המשאבים שווה בשווה"[6].


האפשרות לסטות מהאיזון בשל שיתופיות מוחלשת של מי מהצדדים היא לאור העובדה כי הרציונאל העומד בבסיס החוק אינו מתקיים שכן התנהלות הצדדים שומטת את הנחת היסוד כי זוג עושה ככל שעל ידו לתרום לבניית ביתם המשותף[7].


מאידך, קבעה הפסיקה מקרים בהם לא ניתן להפעיל את סעיף 8 כגון: כאשר נקנה נכס במשותף ונרשם במשותף אין כלל מקום לחקור מהו מקור הכספים אותם השקיע כל אחד מן הצדדים בנכס. ככלל לא תישמע טענת אחד הצדדים כי השקיע יותר מבן זוגו ברכישה וכי בשל כך עומדות לזכותו זכויות בעלות ביותר מאשר מחצית הנכס[8].

ב. מקרים קיצונים של אלימות


הפסיקה מתייחסת בהיקף רחב לנסיבות מיוחדות שעניינן אלימות בין בני זוג. מתוך הבנה כי אלימות במשפחה היא בעיה חברתית חמורה, ועל מערכת המשפט להתגייס להגנתם של קורבנותיה.


אלימות, מהי?


אלימות היא שימוש בכוח בין אם פיזי או אחר כנגד הזולת במטרה לפגוע בכבודו ברכושו בנפשו או בתרבותו. אלימות כוללת בתוכה רבדים שונים, מילולית, נפשית פיזית כלכלית.


באופן כללי יש הסוברים כי שימוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון הנו ריקון הסעיף מתוכן שכן "מטרת החוק להסדיר את חלוקת הרכוש בין בני הזוג באופן שהעמיד במרכזו את המאמץ הכלכלי המשותף שלהם במסגרת היחידה המשפחתית. ההסדר שבחוק ביקש, בעיקרו של דבר, לנטרל שיקולים הנוגעים לאשם במערכת היחסים הזוגית, בהתחשב בתכליתו הכלכלית של החוק.[9] "


ומאידך יש הסוברים כי עקרונות הצדק מחייבים כי במצב בו בן הזוג התעלל בבן הזוג השני, עליו לשאת בהשלכות התנהגותו, אל לו לתלות את יהבו בחוק יחסי ממון ולבקש חלוקה שיוויונית[10].


לעניין מקרי אלימות קיצוניים נפסק כי יש להביא עובדה זו בחשבון איזון המשאבים. שכן "אלימות הפוגעת בזכותו של בן הזוג לשלמות הגוף או אף לחיים לא רק מגבשת אשם בגדרה של מערכת היחסים הזוגית, אלא עולה, במקרים מסוימים, כדי שלילת אנושיותו של בן הזוג, ועל כן שומטת את הבסיס לקיומה של מערכת יחסים בין הצדדים. למעשה, אין להבין אלימות כחלק ממערכת יחסים, אלא כאיום חיצוני על קיומה"[11].


קיימת הבחנה בפסיקה האם האלימות היתה בעלת השלכות כלכליות ישירות על יכולתם של בני הזוג להתפרנס בעתיד או על הזכויות שצברו, כך במקרה בו אלימות שננקטה השפיעה על מצבו הכלכלי של הקורבן – מבחינת יכולתו להתמיד בעבודה ולצבור זכויות (למשל אם הפסיק לעבוד), ברי כי ניתן להביא עובדות אלה בחשבון במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט.


עוד נקבע כי באופן עקרוני מצבים של אלימות חמורה או מתמשכת יצדיקו סטייה מאיזון משאבים שוויוני בהתקיים תנאי בו בן הזוג האלים הורשע בפס"ד חלוט[12].


נשאלת השאלה האם לאור העובדה כי אלימות נפשית היא אלימות לכל דבר ועניין, וכבר נקבע בפסיקה כי "יש ואלימות רוחנית קשה היא מאלימות פיזית, הכל לפי נסיבות העניין ולפי מהותה של "הירידה לחיי הזולת"[13].


שמא יכול לדרוש הקורבן כי התעללות הנפשית תבוא במכלול השיקולים בעת איזון המשאבים כשם שהאלימות הפיזית מהווה שיקול? נראה כי עניין זה בדומה למקרים אחרים 'ממתינים' לגיבוש הלכה בנושא באמצעות מקרים ספציפיים שייקרו לפתחו של בית המשפט.


נסיים באמירת כב' השופט י. שפירא[14] "זאת יש לדעת, כי תוקפנות של בני זוג או התעללות אחד כלפי השני, לא רק פוגעת במרקם העדין של יחסי אישות , יחסי המשפחה במובן הצר ובמובן הרחב של המונח, אלא גם בכיסו של התוקף או הפוגע".

ג. הברחת רכוש


כאשר בן זוג מעלים הכנסות בין אם לאורך שנים ובין כאשר החל זאת עם ההחלטה להיפרד עשוי הדבר להשפיע במישרין על חלוקת איזון המשאבים[15].


במקרה נוסף נקבע כי "בבוא האיש לדרוש איזון בכספי עתודה כלכלית של האישה, שהיא עמלה וטורחת לצבירתם, עליו לבוא בידיים נקיות. כשהוא בחר לבזבז את כספי המשפחה על הוללות במקום לצבור כספים אלו כעתודה כלכלית ברת איזון, אזי, איני מוצאת שיש לתת לו זכות איזון בעתודותיה הכלכליות של האישה"[16].

ד. אי צדק כלכלי לעתיד ושקולי צדק בכלל


טעון זה עולה במסגרת פסקי דין רבים כחלק בלתי נפרד מאותם מקרים ששנינו לעיל.


בנוסף, בעת איזון המשאבים ובכללו התייחסות לשווי המוניטין שנצבר אצל מי מהצדדים, אין להתעלם מפוטנציאל השתכרות בעתיד, במקרה בו צד יוותר עם משכורתו הצנועה לאורך שנים, והצד השני אשר הרוויח שכר נאה יצא נשכר[17] יש לשקול נתון זה במסגרת איזון המשאבים.

לסיכומו של דבר, בשנים האחרונות העלאת טענה של איזון לא שוויוני בין בני הזוג הינה חזון נפרץ בבתי המשפט לענייני משפחה והיא מועלית במרבית המקרים ולא בחריגים שבהם, הפסיקה שהוצגה לעיל אינה בגדר רשימה סגורה, אלא אבני דרך ועוד נכונו התפתחויות בנושא בהתאם למקרים שיוצגו לפתחו של בית משפט.


בתי המשפט עושים שימוש בסעיף 8 לחוק כי אם שימוש מאופק ופעמים ימנעו משימוש בסעיף, כדי לא לפגוע בזכויות הקנייניות של צד, ויפסקו כי יש דרכים אחרות להעניש בן זוג מתעלל כדוג תביעות נזיקין שתופעתם הולכת ותופסת תאוצה.

 

[1] רע"א 8791/00 שלם נ' טוינקו בע"מ, סב (1) 165
[2] ע"א 300/64 ברוידא נ' מנהל מס עזבון פ"ד יט (2)
[3] תמ"ש (ת"א) 24881-12-13 ד.ב נ' ד.ע.ב.
[4] עמ (חי') 614/07 פלונית נ' פלוני
[5] בית דין רבני 927100-6 פלוני נ' פלונית
[6] תמ"ש 020964/02 פלונית נ' אלמוני
[7] כנ"ל
[8] תמ"ש 18489-02-12 ר.ח נ' מ.ח
[9] בע"מ 7272/10 פלונית נ' פלוני
[10] בע"מ 8206/14 פלונית נ' פלוני, פלונית
[11] בע"מ 7272/10 פלונית נ' פלוני
[12] כנ"ל
[13] ע"א 458/79 ש' ניר נ' י' ניר פ"ד לה(1)
[14] בע"מ (י-ם)595/04 פלוני נ' אלמונית
[15] תמ"ש 31661-07-16 פלונית נ' פלוני ואח'
[16] תמ"ש 43611/98 ו.כ. נ' ג.כ.
[17] תמ"ש 36442/08 א.ו נ' פ.י ואח'
 


עודכן ב: 01/02/2017