רעידת אדמה בתחום השעבודים: ביהמ"ש העליון פסק לאחרונה כי זכותו של משביח הנכס גוברת על זכותו של בנק שהעמיד קודם לכן הלוואת משכנתא לרכישת הנכס

על מנת להבין עד כמה מרחיקת לכת פסיקתו של ביהמ"ש העליון כפי שבאה לידי ביטוי לאחרונה בע"א 4588/06 אלוניאל בע"מ נ’ כונס הנכסים עו"ד שי גרנות, בנק הפועלים בע"מ ואח’, ראוי להאיר ולו במעט את נושא הנשייה והשעבודים ואת סדרי העדיפות הנוהגים בהם מקדמת דנא.

חברה הנקלעת לחדלות פירעון ולפירוק, דהיינו לאי-יכולת להחזיר את חובותיה לבנקים, לעובדיה, לספקיה לגופים מוסדיים וכיוב’ כמוה כאיילה הניצודה ע"י להקת טורפים, כשם שבטבע קיימת "היררכיית טורפים" - על פיה לעולם יהיה מנהיג להקת הטורפים הראשון לנעוץ את שיניו בטרף, אחריו תבתר יתר הלהקה את הטרף עד שובע, ובהמשך לכך אחר זמן מה שהטרף "יאבד מטריותו" ויהפוך לפגר יגיעו הצבוע והקראבו אוכלי הנבלות ובסוף בסוף יגיעו הנמלים, הזבובים ושאר המפרקים האחרונים עד לחיסול מלא ומוחלט של האיילה – כך בפירוק חברה קיימת "היררכיית נושים", על פיה בקבוצת הנושים הראשונה בראש הפירמידה עמד עד כה בביטחה הנושה המובטח – בדרך כלל המדובר בבנק שהעמיד הלוואת משכנתא לשם רכישת נכס מקרקעין, יחד עמו באותה הקבוצה עומדת המדינה כנושה אם כי רק במקרים בהם לא שולם מס שבח/ מס רכישה בגין מסי המקרקעין המגיעים לה, יחד איתם נמצא גם הנושה בעל העיכבון ההסכמי או בעברית פשוטה אותו קבלן שהשביח והעלה את ערך הנכס בפועל מבלי שקיבל כמובן תמורה.

 

בקבוצת הנושים השנייה, ניצבים נושים בדין קדימה עובדי החברה הדורשים את שכרם ואת זכויותיהם, ויחד עמם נמצאת העירייה לה לא שולמו מיסים עירוניים ארנונה מים וכיוב’, בקבוצה השלישית ובהנחה שעדיין נותר כסף בקופת הפירוק ניצבים נושים ללא שעבודים וללא בטוחות, לרוב מדובר בספקים ובנותני שירותים שלא קיבלו כסף או בטוחה בעבור הסחורה אותה סיפקו.

הסדר הנ"ל נוהג משך שנים ארוכות והוא נקבע בחוק והפסיקה חידדה, קבעה ושינתה מפעם לפעם אותו אם כי עשתה זאת תוך אי-חריגה מבסיס המסגרת הכללית, תוך התחשבות במקרים הפרטניים ותוך מתן חשיבות גדולה לשני תבחינים (קריטריונים) עיקריים: פומביות וקדימות בזמן, ביחס לקביעת סדרי העדיפויות של הנשייה.

עד היום היה ברור כשמש כי בנק שלטובתו נרשמה משכנתא נחשב כנושה מובטח, וכך במקרה של חדלות פירעון גברה זכותו וקדמה לכל יתר הנושים, לרבות גם על זכות העיכבון של אותו קבלן מאוחר בזמן שהשביח את הנכס עליו נרשמה המשכנתא, אך לא עוד.

במסגרת פסק הדין הנזכר לעיל אשר ניתן לאחרונה נקבע תקדים מהפכני לא פחות ולא יותר, אשר יש בו כדי "לתרום" רבות לאי-יציבות המשפט המסחרי במדינת ישראל אשר ממילא גם טרם פס"ד זה לא ידע יציבות מהי. בפסק הדין שנכתב ע"י השופט גרוניס ואשר אליו הצטרפו השופטים פרוקצ’ה ואלון, נקבע באופן נחרץ וברור כי בתחרות בין זכותו של נושה בעל זכות עיכבון מול נושה מובטח קודם בזמן תגבר זכותו של הנושה בעל זכות העיכבון !!!.

הנה כי כן, נראה כי הפומביות אשר התבטאה ברישום והייתה ממאפייניה העיקריים של זכות הקניין, איבדה מיוקרתה, באופן דומה גם ערכה של הקדימות בזמן פחת לאין שיעור, ולבסוף – מתברר כי על מנת ליהנות מזכות עיכבון כלל לא צריך להיות קבלן, נותן שירותים או בעל מלאכה, כל שנדרש הוא להשביח את הנכס ולהציג אישורים המעידים על השבחתו.

במקרה דנן דובר למעשה בחברה ששכרה מקרקעין במצב שלד אותם התאימה לצרכיה ולשם כך התקינה מערכת מיזוג אוויר, חשמל ואינסטלציה, ריצוף והתקנת אסלות וכיורים, דהיינו השביחה אותם כאשר עפ"י ההסכם בינה לבין החברה המשכירה שנקלעה לפירוק נקבע כי היא זכאית להשבת חלק מעלות ההשבחה, והכל בשעה שעל המקרקעין רבצה משכנתא מוקדמת בזמן.

לאחר שבחן ביהמ"ש אם גלומה כאן זכות עיכבון לטובת החברה השוכרת הגיע הוא למסקנה כי למערערת יש זכות עיכבון וזאת מכח סעיף 19 לחוק החוזים – תרופות : "קיבל הנפגע עקב החוזה נכס של המפר שעליו להחזירו, תהא לנפגע זכות עיכבון באותו נכס כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המפר עקב ההפרה".

את דבריו ביסס ביהמ"ש על כך שהחיוב המוגן נוצר בשל עבודות שבוצעו בנכס והביאו להשבחתו כאמור – וההפרה נבעה מאי-תשלום יתרת דמי ההשתתפות ע"י החברה.

אחר שפסק ביהמ"ש כי למערערת זכות עיכבון, ביחס לתחרות מול הבנק הפנה ביהמ"ש לסעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם – 1980 על פיו נחשב בעל זכות עיכבון לנושה מובטח ומשכך שניהם הן הבנק והן בעל זכות העיכבון באותו מעמד נשייתי.

אם זה המצב כיצד יש להכריע ?, בהיעדר פתרון חקיקתי שיכריע בתחרות בין בעל זכות העיכבון לבין נושה מובטח אחר נקבע כי יש להכריע בשאלה זו עפ"י שיקולי מדיניות כפי שנעשה בעבר בעניין פס"ד רשות שדות התעופה ובהתאם לכך פסק ביהמ"ש כי זכות עיכבון של קבלן גוברת על זכות משכון קודמת בזמן וזאת משני שיקולי מדיניות:

א. הענקת עדיפות לזכות עיכבון של הקבלן תתרום לשיפור ולקידום חיי המסחר.

ב. השבחת הנכס על ידי הקבלן מצדיקה את העדפתו על פני בעל הזכות הקודמת בזמן.

ברגיל, קבע ביהמ"ש כי הנושה המלווה (הבנק) לא לוקח במסגרת שיקוליו את האפשרות שהנכס יושבח, וההגינות מחייבת כי בכל הנוגע לתוצר ההשבחה תינתן עדיפות למי שנשא בעלויותיה, וכל תוצאה אחרת תהיה בגדר התעשרות שלא כדין של בעל הזכות הקודמת בזמן על חשבון בעל הזכות המאוחרת, אשר השביח את הנכס.

בהערת אגב העיר השופט גרוניס כי השיקול השני משמעותי ובעל משקל רב יותר מן הראשון, ולדעתו כאשר מתקיימים הטעמים המצדיקים מתן עדיפות לבעל זכות העיכבון אין להגביל עדיפות זו רק למקרים בהם צומחת זכות העיכבון מחוק חוזה קבלנות.

עוד הוסיף השופט גרוניס והבהיר כי לשיטתו, כאשר צומחת זכות עכבון מכח סעיף 19 לחוק החוזים תרופות, יש להעדיף את בעל זכות העיכבון על פני בעל שיעבוד קודם, ובלבד שהחיוב שעליו מגן העיכבון נוצר עקב מעשים שגרמו להשבחת הנכס.

כך או אחרת, התוצאה הברורה של פסה"ד הנ"ל היא שהוודאות שהייתה קיימת בסדר עדיפות בין הנושים פינתה את מקומה לטובת חוסר ודאות וחוסר יציבות בחיי המסחר, כך שבעת חדלות פירעון תקנה התקנת מערכת מיזוג ואינסטלציה בנכס קדימות ועדיפות על פני משכנתא רשומה וקודמת בזמן.

ינקוביץ אירית, עו"ד

**אין לראות בכתבה זו משום תחליף לייעוץ משפטי