הסכם מייסדים הינו הסכם בין מספר שותפים המעוניינים להקים ולנהל עסק ביחד, באמצעות חברה. בהסכם המייסדים, כוללים השותפים הוראות בנוגע לייסוד החברה. כגון: שם החברה, תחומי פעילותה והמניות שיוקצו לכל אחד מהמייסדים, ולזכויותיהם וחובותיהם של המייסדים.

 

מדובר הן בהסדרים תאגידיים לגבי אופן התנהלות החברה, מגבלות על העברת מניות וכדומה, והן בהסדרים פרטיים בין המייסדים, כגון: הגבלת חופש העיסוק ואי תחרות.

 

ראשית, התקנון הוא חלק ממסמכי ההתאגדות של החברה והוא מסמך חובה בעת הקמת החברה. לעומת זאת, אין כל חובה על פי דין להתקשר בהסכם מייסדים.

 

תקנון החברה הינו חוזה בין בעלי המניות לבין עצמם ובין בעלי המניות לבין החברה. אולם, בשונה מחוזה רגיל המחייב את הצדדים שהתקשרו בו בלבד, התקנון מחייב לא רק את המייסדים המקוריים שחתמו עליו אלא, גם את כל בעלי המניות שהצטרפו לחברה בשלב מאוחר יותר.

 

בעוד שחוזה רגיל ניתן לשינוי רק בהסכמת הצדדים לו, תקנון ניתן לשינוי ברוב רגיל באסיפה הכללית של החברה, אלא אם כן, נקבע בתקנון שדרוש רוב אחר. לעומת זאת, הסכם המייסדים הינו חוזה רגיל, המחייב רק את המייסדים שחתמו עליו. אין הוא חל על בעלי המניות העתידיים ואין הוא מחייב את החברה.

 

הבדל נוסף בין התקנון ובין הסכם המייסדים הינו פומביות המסמך. בעוד שתקנון חברה הוא מסמך פומבי ובכפוף לתשלום אגרה, כל דורש רשאי לעיין בו, הסכם המייסדים הינו הסכם פרטי בין המייסדים ואינו חשוף לכל.

 

האם יש צורך בהסכם מייסדים בנוסף לתקנון?

 

אין חובה, אך מומלץ ביותר. להבדלים האמורים שבין התקנון ובין הסכם המייסדים יש משמעויות מרחיקות לכת. לכן, מעבר לצורך שיש בעריכת הסכם מייסדים, יש גם לדעת לעשות את האבחנה בין אותן הוראות שיש לכלול בתקנון ובין אילו שיש לכלול בהסכם המייסדים.

 

קחו לדוגמה בעל מניות מיעוט שניהל עם בעל מניות הרוב משא ומתן עיקש והצליח לסכם עמו כי תהיה לו זכות וטו על החלטה מסוימת, למשל, שלא תעשה כל פעולה שתדלל את מניותיו בחברה, ללא הסכמתו. אם הוראה זו נכללה רק בתקנון החברה, מבלי ששוריינה, ולא נכללה בהסכם המייסדים, יכול בעל מניות הרוב, השולט בחברה, לשנות את התקנון ולבטל את זכות הוטו שניתנה לבעל מניות המיעוט, ללא הסכמתו.

 

נשתמש בדוגמה שלעיל ונניח שהתקנון לא קבע כי זכות הוטו ניתנת לאותו בעל מניות מיעוט ספציפי בלבד, אלא, נקבע כי כל החלטה שמשמעותה דילול מניות תתקבל אך ורק בהסכמת כל בעלי המניות.

 

הואיל והתקנון מייצר זכויות לכל בעלי המניות, לרבות בעלי מניות עתידיים, בעל מניות הרוב, שהתכוון ליתן זכות וטו אך ורק לבעל המניות עמו ייסד את החברה, ימצא עצמו במצב בו זכות זו מוענקת, למעשה, גם לבעלי המניות הנוספים, שהצטרפו בשלב מאוחר יותר. מעבר לכך, ישנם הסדרים פרטיים בין בעלי המניות שאין צורך ואף רצוי שלא להכלילם בתקנון ומקומם הוא בהסכם המייסדים.

 

לדוגמה, כיום, אין זה נהוג להגביל בתקנון את מטרותיה של החברה, אלא מציינים באופן כללי כי מטרות החברה הן לעסוק בכל עיסוק חוקי. לעומת זאת, בהסכם המייסדים, המייסדים דווקא עשויים להיות מעוניינים להגדיר את תחום הפעילות בו תעסוק החברה, שהרי במרבית המקרים, הם הסכימו להיכנס ולהשקיע מזמנם וממשאביהם בתחום עיסוק או מיזם ספציפי ולא בתחום אחר.

 

הסדרים נוספים שמקומם בהסכם המייסדים, ולא בתקנון הינם כל אותם הסדרים פרטיים שהמייסדים אינם מעוניינים שיהיו גלויים לכל וכל אותן זכויות שהמייסדים מעוניינים שיחולו במערכת היחסים ביניהם בלבד ולא במערכת היחסים עם כל יתר בעלי המניות שיצטרפו בשלב מאוחר יותר לחברה.

 

כאלה הם, לדוגמה, ההסדרים בנוגע לחלוקת התפקידים ותחומי האחריות בין המייסדים, הסדרי סודיות ואי תחרות, אופן מימון פעילות החברה וחלוקת רווחים, הסדרי פתרון סכסוכים והיפרדות ועוד.

 

יש לך שאלה?

פורום הקמת חברות ושותפויות | ייעוץ לחברות ושותפויות

 

האמור לעיל מלמד כי לא ניתן להסתפק בתקנון ויש חשיבות רבה להתקשרות השותפים בהסכם מייסדים. הסכם מייסדים טוב יגן על האינטרסים של המייסדים ויקטין את הסיכון למחלוקות עתידיות ביניהם, שתוצאותיהן עלולות להיות היפרדות השותפים וכישלון המיזם, לעתים תוך כדי ניהול מאבקים מיותרים בבתי המשפט.