.jpg)
רבים המקרים בבתים משותפים בה מתקבלת החלטה להקים מעלית בבתים המשותפים זאת על מנת לשדרג את ערך הדירות וכן על מנת להטיב עם איכות החיים של דיירי הבתים המשותפים.
זאת ועוד רבים הבניינים במשותפים אר נבנו בסטנדרטים אשר אינם מחייבים את דיירי הבניין להקים מעלית אולם משהמעלית הינה בגדר כורח המציאות מתעוררת השאלה כיצד לעשות זאת נכון ונבון.
חשוב לדעת כי על פי חוק בעלי דירות שבבעלותם שני שלישים מהדירות בבית המשותף רשאים להחליט באסיפה הכללית על הקמת מעלית בהתקיים התנאים הבאים:
1. ניתן לקבל היתר בניה להתקנת המעלית על פי חוק.
2. לא תהא פגיעה מהותית בדירות האחרות או בחלקן. ברכוש המשותף או בחזות הבית.
3. בעלי הדירות ישאו בהוצאות התקנתה למעט בעלי הדירות בקומת הקרקע.
קרי, בהתקיים שלושת התנאים הראשונים החלטה ברוב של שני שליש מבעלי הדירות, היתר בניה ואי פגיעה ברכוש המשותף תתאפשר הקמת מעלית.
בפס"ד המלומד של כב' השופטת ביבי עש"א (ת"א ) 118110-08-17 אבי יפרח נגד ורדה נגיד עתר המערער למפקחת על המקרקעין בשל העובדה שלא ניתנה לו ההזדמנות לחקור מומחית מטעמם לעניין המעלית. המפקחת דחתה את בקשתו.
עוד קבעה כב' המפקחת כי החלטת האסיפה לעניין המעלית תקפה זאת בשל העובדה שיש להביא בחשבון בנוסף לשבע דירות הרשומות בבית המשותף שלוש דירות נוספות אשר נבנו לאחר רישום הבית המשותף. עוד קבעה כב' המפקחת כי הוראות התקנון המצוי מקנה לכל בעל דירה קול אחד ולכן חלה גם על בעלי הדירות החדשות.
בנוסף קבעה כב' המפקחת כי המערער לא הוכיח כי הקמת המעלית תגרום למפגע של רעש בדירותיו וכי המעלית שתבנה תהא רכוש משותף לשימוש כל בעלי הדירות.
על החלטת כב' המפקחת הוגש ערעור אשר עילותיו נסובו סביב אי מתן הזדמנות לחקירת המומחית אשר הוזמנה על ידי הדיירים
אשר על כן קבעה כב' השופטת שיצר בערעור הראשון כי יש להחזיר את התיק לדיון אצל כב' המפקחת על מנת שיתאפשר דיון לחקירת המומחים כמתחייב וכן תותר השלמת חקירת הצדדים בגינה.
לאחר חקירת המומחית בעקבות פסק הדין קבעה כב' המפקחת כי פסק הדין שניתן בנדון בניית המעלית נותר בעינו ומשכך הוגש ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי.
עיקרי טעוני המערער נסובו על אי היכולת להגיש חוות דעת מטעמו ואי מתן האפשרות להוכיח כי הקמת המעלית תפגע הלכה למעשה בדירותיו לאור מפגע רעש חמור. עוד טען המערער כי קביעת המפקחת לפיה נדרש רוב אשר כולל את הדירות שנבנו אך לא נרשמו בטעות יסודה זאת הואיל וקיים הליך תלוי ועומד נגד דירות אלו ומשכך לא ניתן להביאן בחשבון.
לאור האמור לעיל לא מתקיים התנאי הדרוש לשני שליש להקמת המעלית דהיינו 66% מכלל בעלי הדירות על פי התקנון המצוי של הבתים המשותפים.
לאחר שקילת הטעונים בכללותם פסקה כב' השופטת המלומדת כי לשון התקנון נתונה לשתי פרשנויות אשר לא נלקחו בחשבון בפסק דינה של כב' המפקחת אשר דן בסעיף בתקנון המצוי הקובע כי בעלי יחידות הקרקע רשאים לפנות למפקח על הרישום בבקשה לתיקון צו הרישום כדי ששטח דירתם ושטחי ההצמדות לדירתם ישונו בהתאם לבניה.
עוד טענה כב' השופטת ביבי כי קביעתה של כב' המפקחת לפיה יש להביא בחשבון בקביעת הרוב לבניית המעלית שלוש דירות אשר נבנו לאחר רישום הבית כבית משותף בטעות יסודה הואיל וההנמקה לוקה בחסר והואיל והתנאים לבניית המעלית הקבועים בתקנון הינם תנאים מצטברים הרי די בקביעה כי ההנמקה הנוגעת לקיומו של הרוב הנדרש שגויה על מנת להוביל לביטול פסק הדין.
עוד יצוין כי החלטת המפקחת שלא לאפשר הגשת חוות דעת מטעם המערער הינה שגויה. זאת, משראוי היה לאפשר למערער את יומו בבית המשפט הנכבד. המערער כנתבע ממילא מביא ראיותיו לאחר הבאת ראיות התביעה משכך לא היה נגרם עיוות דין אשר לא ניתן לכפר עליו באמצעות הוצאות ובאמצעות זאת היה מושג האיזון בין הצדדים.
הנה כי כן פסק הדין המלומד הינו אבן דרך לזכויות הדייר בבית המשותף ולשימוש ברכוש המשותף לצורך בניית המעלית
עו"ד דרורית מלינרסקי גורסת כי יש ליתן לכל צד את יומו בבית המשפט הנכבד זאת הואיל ועסקינן בקנינו של אדם קרי רכושו ומשהעלה התנגדותו יש לאפשר שמיעת הראיות כעקרון מתן זכותו ליומו המלא בבית המשפט.
עו"ד יאמר כי קביעת רוב של שני שליש לשם הקמת המעלית לא בכדי נקבע בתקנון המצוי אלא הינו תנאי מצטרף לשלושת התנאים העיקריים אשר בהתקיימם מתאפשרת בניית מעלית אשר הינה הלכה למעשה שימוש בפועל בזכויות הדיירים ברכוש המשותף.
על כן בדין ניתן פסק דינה המלומד של בית המשפט המחוזי אשר חקק על דגלו את התנאים המצטרפים לאישור המעלית והעדיף פרשנות רחבה אשר לוקחת בחשבון את כלל השיקולים המשפטיים והראיות הרלוונטיות.
לית מאן דפליג כי הפרשנות אשר מאפשרת לדייר המסרב להקמת המעלית את האופציה לשטוח טענותיו ולהביא מומחה מטעמו הינה פרשנות הרצויה והראויה בשים לב לפגיעה אשר עשויה הייתה להיגרם לרכוש המשותף המחייבת מתן הזדמנות שווה לכלל הצדדים.
.jpg)
