בפסק דין חשוב דן כב’ השופט ד”ר גרשון גונטובניק, עש”א (ת”א) 45432-11-16 רחמים דואר נ’ פרנקו יצחק, בהרחבה בסוגיית סכסוך בשכנים בבית המשותף אשר עיקר הינו: לא יצא חוטא נשכר. קרי, העובדה שמאן דהוא לא ציית להחלטות בית המשפט איננה מעניקה לו את היכולת לעשות רווח על חשבון רעהו.
ובמה דברים אמורים?
ביום ה-26.4.2004 פסקה כב’ המפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב, כי הגדר תוחזר למקומה תוך 90 יום מיום קבלת פסק הדין. למען הסר ספק הורתה כי השכנים אשר הסירו את הגדר יישאו בעלות השבת הגדר והשער.
עוד הורתה כב’ המפקחת על רישום הערה על זכויות הנתבעים אשר תמחק בעת קיום פסק הדין. ההערה אכן נרשמה והשכנים לא הגישו ערעור בנדון.
ברם, הגדר לא הוחזרה על כנה למרות פסק דינה של כב’ המפקחת. משכך, פנו השכנים אשר נפגעו מהסרת הגדר, לבית המשפט השלום בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט בש”א 179427/04, על מנת לאכוף את החלטת המפקחת.
בית משפט השלום הנכבד פסק כי על השכנים הנפגעים לפנות למפקחת בשאלת הבהרה כדי להגדיר באופן מדויק לאיזה גדר ושער התכוונה בהחלטתה. משכך פנו השכנים הנפגעים לבית משפט המחוזי בבקשת רשות ערעור רע”א 2769/05 אשר קיבל את בקשת השכנים הנפגעים ואף הוצאה פסיקתא בנדון.
כעבור מספר שנים, הגישו השכנים אשר הסירו את הגדר בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון כאשר בצידה בקשה להארכת מועד משום שלטעמם נפלה טעות בפסיקתא אשר נתנה בבית המשפט המחוזי.
הפסיקתא כתוצאה מכך אכן בוטלה והחלטת בית משפט קמא נותרה על כנה דהיינו פתוחה הדרך בפני השכנים הנפגעים לפנות לכב’ המפקחת ולבקש הבהרת פסק הדין.
לאחר השתלשלות הדיונים אשר פורטה פנו הדיירים בשנית לכב’ המפקחת אשר פסקה כי היות ובפסק הדין ניתך לפני למעלה מ-12 שנים לא נמצא קצה ראיה למיקום הגדר והשער ולכן הבקשה להקמת הגדר נדחית.
על החלטת המפקחת זו הוגש ערעור אשר הגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי.
לטענת הדיירים אשר ערערו על אי הקמת הגדר נוצר הלכה למעשה מעגל קסמים ללא מוצא. הדיירים אשר פרקו את הגדר הודו שעשו כן אך כב’ הנפקחת ביטלה הלכה למעשה בהחלטתה את פסק הדין אשר ניתן על ידה זה מכבר על אף שפסק הדין לא קוים ככתבו וכלשונו. בנוסף, קיימות בתיק ראיות המציינות מפורשות את מיקום הגדר כך הקמת הגדר יכלה להיעשות זה מכבר.
מנגד טענו השכנים אשר הורידו את הגדר כי פסק דינה של כב’ המפקחת הפך לסופי לפני כ-13 שנים. כעת כל שנקבע על ידה הינו שבהעדר ראיות לא ניתן לקבל את התביעה.
שתי סוגיות כבדות משקל עמדו בפני כב’ בית המשפט: האחת, הקשר בין צדק ומשפט כך שלא יצא “חוטא נשכר” והשנייה, החובה המוטלת על כל העוסקים במלאכת השיפוט באשר למימוש ההחלטות אשר יוצאות תחת ידן האמונה.
באשר לסוגיה הראשונה פסק כב’ השופט המלומד גונטובניק כי במסגרת הפעלת שיקול הדעת השיפוטי חשוב להימנע מהתוצאה הבלתי צודקת כי יצא חוטא נשכר קרי מי שקיבל לידו פסק דין במרמה לא יכול שימש בעיקרון של סופיות הדיון.
קרי לפני למעלה מעשור פעלו השכנים שלא כדין כאשר הסירו את הגדר ועשו דין לעצמם כאשר בפועל קידמו את האינטרסים שלהם על חשבון הדיירים. כב’ המפקחת קצבה להחזרת הגדר על כנה 90 ימים אך השכנים לא ראו בכך הוראה מחייבת. בהתנהלותם נגרם הלכה למעשה עוול לשכנים. כעת משחזר המקרה לפתחה של כב’ המפקחת היא התקשתה בקביעת המקום המדויק של מיקומה. כלומר מי שנפגעו הלכה למעשה הם הדיירים בקומה הראשונה אשר החלו את התהליך מלכתחילה.
זהו מקרה מובהק של יוצא חוטא נשכר שפרושו אם תגרמו עוול במודע ייתכן ותצאו נשכרים כיוון שאיש לא ידע כיצד להשיב את המצב לקדמותו.
באשר לסוגיה השנייה של קיום פסק הדין של כב’ המפקחת כלשונו, הטיב לתאר זאת כב’ השופט מני בע”א 103/63 בוהקוב נ’ ראש עיריית הרצליה פ”ד יז 1583, 1589 (1963 ): הכלל שאין אדם רשאי ליטול את החוק לידי ולעשות דין לעצמו הוא אחד מכללי היסוד של שיטת המשפט שלנו “ומשכך עשיית דין עצמי כדברי כב’ השופט המלומד כמוה פגיעה באינטרס הציבורי באופן המובהק ביותר דבר שאין בית המשפט יכול ויהיה שותף לו”.
הרי כי כן שילובם של שני השיקולים הללו – שיקול הצדק ופגיעה באינטרס הציבורי מחייבת קבלת הערעור והחזרת הדיון בהליך לטיפול המפקחת לשם יישום פסק הדין קרי יש לוודא שהגדר תוקם ועמה השער כמבוקש.
עו”ד דרורית מלינרסקי גורסת כי פסק הדין טומן בחובו את עקרון העל שאין יצא חוטא נשכר, דהיינו הבחירה לעשות דין עצמי ולא לקיים את החלטות בית המשפט הנכבד איננה יכולה לזכות את המפרים בתשורה כלשהי. נהפוך הוא, על המפר לתת את הדעת כי ככל שיפר החלטות בית המשפט הנכבד, תישא הפרתו סנקציה בנוסף על החובה המוטלת לקיים את פסק הדין.
עודכן ב: 23/04/2018
.jpg)
