זכות השימוע והטיעון, שמקורה בכללי הצדק הטבעי, מחייבת מתן הזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני מעסיקו בטרם יוכרע גורלו (ראה: מנחם גולדברג-תום הלב במשפט העבודה ספר בר- ניב עמ' 145, 139; ע"ע 213/99 אורי חייק- שירות התעסוקה עבודה ארצי פרק לג' (86), 26).

 

 

חובת "השימוע" – תכליתה לאפשר לאדם להשמיע טענותיו בפני רשות מנהלית העומדת לפוגע בזכויותיו, לפני שמתקבלת החלטה שיש בה בכדי לשנות ו/או לפגוע במעמדו ובתנאי העסקתו.

 

 

קיום הליך השימוע אינו נועד רק לאפשר למעביד להביא בפני העובד את הנימוקים שהביאו לפיטוריו. בעצם זכות השימוע הינה זכות יסוד של העובד המאפשרת לו להזים את הטענות המועלות נגדו על ידי המעביד, להתייחס לטענות אילו ולנסות לשכנע את העומד להכריע בגורלו שלטענות אין בסיס.

 

 

באשר לדרכים למימוש זכות השימוע, הרי שבעניין זה נפסק כבר, כי: "דרכי הטיעון" "רבות הן ומגונות ומשתנות על הנסיבות" (בג"צ 161/84, חברת ווינדמיל הוטל בע"מ נ' שר הפנים ואח', פ"ד מ"ב (1), 793, 796), ואף מספיק שתינתן לעובד "הזדמנות נאותה להשיג השגות בכתב לאחר שהייתה לו האפשרות לעיון בהאשמות שהועלו נגדו" (בג"צ 330/69, יפה פוס נ' שר החינוך והתרבות ואח', פ"ד כ"ג(2), 650, 652).

 

יחד עם זאת, מסתמנת מגמה בפסיקה כיום לחייב גם גופים פרטיים ולא רק רשויות , לקיים הליך של שימוע עובר ולאחר הפיטורין, וזאת כוח חובת תום הלב המוגברת החלה ביחסי עובד- מעביד.

 

 

 

סוף דבר, רצוי להיוועץ בעו"ד אם קבלת זימון להליך שימוע ואף רצוי להגיע להליך השימוע כאשר הנכם מיוצגים על ידי עורך דין.